קורות חיים
ישי דב, בן נעמי ויחיאל, נולד בי"ז באב תש"ל. הוא עבר את המסלול הרגיל של ילד בקיבוץ: בית תינוקות, פעוטון, גן טרום חובה, גן חובה. בשנת תשל"ו החל ללמוד בבית הספר היסודי בשעלבים. בבית הספר למדו אז רק ילדי הקיבוץ והישיבה. את לימודי הכתיבה והקריאה הראשונים למד אצל אמו, שהחליפה את מורת הכיתה בחודשים הראשונים של שנת הלימודים. במקביל הוקמה אז חברת הילדים של בית הספר שנקראה "יחדיו". קשרי הגומלין בין המטפלות למורים היו לברכה לילדים. מכיתה ג' ועד כיתה ו' היתה המחכנת שלו בבית הספר שרה פריד ז"ל, והשפעתה עליו היתה רבה במיוחד. היא אהבה אותו, והוא אהב אותה. בסופה של שנת תשמ"ב עבר לחטיבת הביניים של ישיבת שעלבים. המעבר מהחממה של שעלבים לא היה קל.
בשבת פרשת "עקב" של שנת תשמ"ג נכנס בעול המצוות. את קריאת התורה הכין לבדו, ולאחר שלמד את טעמי הקריאה בחוג שהוקם לשם כך בקיבוץ. את ההפטרה קרא בנוסח יהודי גוריציה (איטליה), על פי מה שלמד מדודו יוסף ומפיו של ד"ר ברטי אקרט מקבוצת יבנה, יבלחטו"א. גם חלק גדול מהדרשה הכין לבדו בעזרת אביו.
בסוף שנת תשמ"ד עבר לישיבה התיכונית בשעלבים. המעבר היה מלווה בקשיים רבים. לקראת סוף שנת תשמ"ו התברר סופית, שאין אפשרות שימשיך בישיבת שעלבים, ועל כן עבר לבית הספר הניסויי תורני "הרטמן" בירושלים.
בסופה של שנת תשמ"ז נסע יחד עם אביו לטיול "שורשים" באיטליה. לאחר שבוע של סיורים וטיולים לקה אביו בהתקף לב בפירנצה, וישי נשאר לבדו במשך שלושה ימים בעיר הגדולה והזרה, עד שאמו ואחותו רחלי הגיעו. לאחר שבוע חזר לבדו לארץ. הוא המשיך את לימודיו בבית הספר "הרטמן", ובזמן לימודיו שם התגורר תחילה בבית דודו ודודתו, דוד וימימה רוזנטל, ולאחר מכן בבית דודו ודודתו יוחנה ומשה כובשי. בשני המקומות מצא בית חם, פתוח ואוהב, ונקשר בקשרים אמיצים עם דודיו ובני דודיו.
לאחר בחינות הבגרות, שנערכו בסוף שנת תשמ"ח, החליט להמשיך ב"שילוב הרטמן" יחד עם כמה חברים נוספים. מסגרת השילוב הזו לא החזיקה מעמד ולאחר חודשים מספר עבר למסגרת ה"שילוב" של ישיבת הקיבוץ הדתי בעין צורים.
עם גיוסו לצה"ל הוצב לחיל השריון. לאחר סיום שלב הצמ"פ הוצב לגדוד "עוז" והועבר לעבודה גדודית בבסיס הגדוד. בעקבות בקשות חוזרות ונשנות הועבר לפעילות מבצעית בלבנון. בסביבות ראש חודש שבט טילפן בשמחה למשפחתו והודיע, כי הומלץ על ידי מפקדיו לעבור קורס מפקדי טנקים.
אור לז' בשבט בשעות הבוקר של ערב שבת פרשת "בא" בעת היתקלות עם חוליית מחבלים שניסתה לחדור לתחום ישראל, נפצע קשה. למרות מאמציהם הרבים של החובש והרופא החזיר את נשמתו לבוראו. בו ביום נקבר בבית הקברות הצבאי, בהר הרצל בירושלים.