טוראי יהודה כשיוף כשיוב ז"ל

קורות חיים

כשיוף (כשיוב) יהודה בן יעקב וחנה. נולד ביום י"א בכסלו תרפ"ד בירושלים. למד בבית-הספר "תחכמוני" והמשיך בבית-הספר התיכוני למסחר. אחרי סיום לימודיו עסק במסחר. עבודתו גרמה לו סיפוק והוא התמסר לה בחריצות ומרץ. במאורעות 1936 בהיותו עוד תלמיד כיתה ח' של בית-הספר העממי, הצטרף אל ה"הגנה" ואף השפיע על כמה מחבריו לעשות כמוהו, והתחברו לקבוצה אחת. להוריו לא סיפר דבר מחשש פן ידאיגם. אולם הוא נתאכזב מן התפקידים שניתנו לו - העברת מכתבים בשעות היום - ותבע ממפקדיו אימון בנשק קל, כי האמין שבכוחו למלא משימות גדולות יותר. ההתפתחות הגופנית היתה חשובה בעיניו ובמשך הזמן הצטרף ל"מכבי". היה אדם שקט וצנוע בבית, בעבודה ובין חבריו, ועם זאת פעיל ומלא-מרץ, נכון לבוא לעזרת הזולת בכל עת.

ב-29 בנובמבר 1947 ניצל בנס במרכז המסחרי בירושלים מידי ההמון הערבי. מאז הזניח את עבודתו והקדיש רוב זמנו לפעולות ה"הגנה". כל מה שהוטל עליו ביצע במסירות. לא השתמט ממשימה קשה ונענה לכל דרישה. שגור היה בפיו: "זה תפקיד - ויש למלאותו ברצון". היה ממגיני העיר העתיקה, שם נפל רימון ליד עמדתו ולא התפוצץ ויהודה לא נפגע. כעבור שבועים נשלח לקסטל ולארזה והשתתף בפעולות להבטחת הדרך לירושלים. כשהועבר לירושלים לשמירה באזורי-ספר, ראה כי לא כל מכריו מגויסים, אך לא גער ולא רטן. האמין כי מצפונם עוד יעורר אותם לפעולות. בשמעו כי חבריו נפצעו ברחוב בן-יהודה, אמר: "מזל הוא, היינו בעמדה קדמית ומבודדת ולא אירע לנו דבר, וכאן, בלב ירושלים העברית, ניפצע".

כעבור ימים מספר נפל בלב ירושלים העברית. ב-5.2.1948 שמר ליד בניני הסוכנות. בשעה 10 בערב נורו עליו שתי יריות, מתוך "אזור ב'" הסמוך, בידי חיילים בריטיים, והוא כרע ומת עוד לפני הספיקו להשיב אש. הובא למנוחת-עולמים על הר-הזיתים בירושלים.

מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.