קורות חיים
אהרון, בן דיזי ויחזקאל נולד במוצאי שבת ה' סיון תשי"א (9.6.1951), בשעה 11 בלילה נלקחה האמא לבית החולים "הדסה", ברחוב הנביאים שבירושלים, וביום ראשון, בשעה 4 לפנות בוקר ביום חג השבועות נולד התינוק רוני לאביו יחזקאל ולאמו דיזי.
הילד צמח וגדל, אהב חברה ולא ידע כל חייו התבודדות או הסתגרות מה היא. מגן הילדים שבירושלים לגן הילדים בקרית מטלון בפתח תקוה, ולבית הספר היסודי במקום. בשנת 1960 עברה המשפחה לירושלים, והוא רק בן תשע שנים. בית ספר "סאלד" קלט אותו בירושלים. צריך היה לראות איך רוני זהר, שמח, כשם שאהב אחרים, כך גם היה נאהב על כל מכריו, חבריו ובני משפחתו. רוני אהב את העבודה ב"מרצפות חברון", שם ניהל את המפעל יחד עם אחיו. מעולם לא התאונן על עבודה קשה. כשנתגלעה תקלה באחת המכונות, היה יכול להיות מרותק שעות ארוכות לכלי עד אשר תיקן אותו.
בהיותו בשרות סדיר בצה"ל נפגע בקרסוליו, ומאז חש כאבים ברגליו ובגבו. לא אחת ראית אותו, כשגבס ברגליו אך הוא לא ידע מנוח, והמשיך בעבודה. למרות, שהיה מוגבל מידי פעם בגלל רגלו, התנדב לשרת בבית החולים "הדסה" בעת מלחמת יום הכיפורים. הוא ראה לפניו צעירים נאנקים מכאב וגסיסת חברים פצועים. בידיו שלו, בעת עזרתו לפצועים, ראה לפניו גם את המוות. כאן ראה שהחיים והמוות נתונים על חוט השערה, ולא ידע כבר להבחין בין שני אלה. בחור צעיר, מלא מרץ וחיים, וכשהוא במלוא אונו, כשהעתיד כולו לפניו, החזיר נשמתו לבוראו.
זה היה ביום שני א' בשבט תשל"ה (13.1.75). עם מותו נגוזו החלומות, נגוזו התקוות, ומציאות שלמה נשתנתה. הוריו ואחיו מצאו עצמם בלעדיו, וזכרו ופעליו לא נשכחים.
בחוברת לזכרו כתב חברו שלמה אשכנזי: "את רוני הכרתי תמיד, כבנים לאבות שהם חברים. אולם הקשר האמיתי והעמוק החל בערב יום העצמאות תשכ"ז (1967), בגיל 16. נפגשנו באקראי בגן העצמאות, ומאז לא נפרדנו. בילויים, מסיבות, טיולים, מריבות קלות, והרבה הרבה שיחות אל תוך הלילה בככר סלמה. אח"כ השרות הצבאי, רחוקים אבל ישנם המכתבים, סופי השבוע והחופשות הקצרות (אהבתי לאכול בשבת קרם בואריה, מעשה ידי אמו של רוני). אהבנו את ירושלים, נופים, מסעדות, מועדונים, גם בעוברי היום בעיר האהובה צצים אלי מכל עבר הזכרונות ורוני. זוכר אני כיצד היינו נכנסים ל"אבו שאול" בסימטאות שוק מחנה יהודה, ורוני היה חוזר ומדגיש: "אני נהנה לראות אותך אוכל".
ביחד היינו מעין שלמות: רוני במרצו הבלתי נלאה, במזגו החם, בעליזותו ועליצותו ובתמימותו הכובשת, ואני בסבלנותי הרבה, במתינותי, בכובד ראש קמעא, ובאופטימיות ללא גבול.
לאחר מותו, החליטו אמו ואביו, אשר עסק מנעוריו בטפול בנוער, להקים קרן המבוססת על כספי המשפחה וכספיו של רוני ז"ל. על הקמת הקרן אמרו הוריו: "בתחילה היה ההלם. רוני נעלם. נעלם מאופק החיים בגיל כה צעיר. ואנחנו לא עכלנו את הדבר. איננו רוצים רק לבכות את המת. בקשנו לתרום לאנשים החיים. כאשר תמו ימי אבלו, לא יכולנו, אנחנו הוריו, כי רוני יהיה רק זכר מכאיב, שזכרו יעלה רק ביום הזכרון השנתי ושמו יונצח רק על מצבת אבן דוממת. רצינו שתכונותיו הנאצלות ימצאו להן ביטוי גם לאחר מותו. כך נולד הרעיון להקמת קרן שתשא את שמו, ופירותיה יהיו קודש לחנוך בני נוער, לקידומם וטפוחם, ועזרה לזולת". בחוברת שיצאה בעשור למותו נכתב: " קרן רוני (אהרן) סופר ז"ל - אשר קמה ביזמתה הברוכה של משפחת סופר למען תמיכה ועזרה במטרות חברתיות נעלות, קידום נוער ותלמידים ועזרה לקשישים ונצרכים.
הקרן ממשיכה בפעולותיה תודות לשורה ארוכה של תורמים ומתנדבים, מוסדות ופרטים. מפעלה העיקרי של הקרן התבטא בהקמת חדר קריאה וספריה, בית כנסת ומועדון נוער במרכז הקהילתי ע"ש גרוס בשכונת רוממה בירושלים, והשתתפות באחזקתם השוטפת. המקום הפך אבן שואבת לצעירים ומבוגרים תושבי השכונה המקיימים בו, בנוסף לשעורי העזר לתלמידים, מגוון פעולות תרבות ורווחה. מדי שנה נערכת במקום אזכרה לרוני ז"ל, אירוע בו משתתפים אנשי רוח וחינוך, ואישי ממשל הממונים על תחום החנוך והרווחה. הקשר שנוצר עם החברה למתנ"סים הניב פירות נוספים: מדי שנה מוענק פרס ע"ש רוני (אהרון) סופר ז"ל לעובד אחד או יותר של החברה בעבור יזום ובצוע של פרוייקטים בתחום החברתי והקהילתי, ובמקביל מלגה נוספת במתנ"ס בו פועל הזוכה בפרס. הרחבת פעילות החנוך ושעורי העזר למרכזים קהילתיים נוספים בירושלים: בקעה ובית מרים במקור ברוך, מפעלים שנתיים לקשישים ונצרכים בשכונות: חלוקת דבש בראש השנה, חלוקת יין ומצות בפסח, חלוקת נרות בחנוכה, טיולים ומחנות קיץ. מפעל נוסף חשוב ביותר בתחום קידום החנוך אשר הקימה הקרן, הוא מפעל המילגות. הקרן, בשתוף עם ארגונים, מוסדות וידידים שונים בארץ ובחו"ל, מחלקת מילגות לתלמידים, פעמיים בשנה. דברי אביו: "ביום האזכרה אנו מקדישים הרצאה לזכרו בנושא חינוך, נוער וחברה, וכך התקיימו כל השנים בהשתתפות שרים, אנשי חינוך ואנשי ציבור. ביום זה אנו מחלקים עשרות מילגות, בשני החגים ראש השנה ופסח אנו מחלקים דרך המתנס"ים למשפחות נזקקות ומרובות ילדים. כך אנו גם מסייעים לקשישים, ופרסים לעובדים מצטיינים של המתנ"ס.