קורות חיים
קופשטיין מרדכי בן חיים ומרים. נולד בט' במרחשון תרפ"ד בבוקובינה, רומניה, ועבר את תקופת-האימים הנאצית במחנה-הריכוז בטרנסדניסטריה. מיד עם שחרורו עלה ארצה בשנת 1944. מאביו, המורה לעברית בקימפלונג אשר בבוקובינה, ירש מרדכי את אהבתו הרבה לישראל ולארץ-ישראל. בהיותו בן 17, עוד לפני גמרו את חוק לימודיו בגימנסיה הרומנית, גורש עם הוריו ועם כל יהודי קימפלונג למחנה- הריכוז בטרנסדניטריה. בתוך הסבל האיום שבמחנה-הריכוז המשיך העלם בעל-הכשרונות בלימודיו, ובהגיעו לארץ, אחרי שלוש שנות סבל ורעב, עמד בהצטיינות בבחינות-הכניסה לאוניברסיטה העברית. עם בואו לארץ פירסם ב"דבר" את זכרונותיו מחיי המעונים בטרנסדניסטריה, תיאור מזעזע על קורות יהודי בוקובינה בשנות 1941-1944, על נדודי אלפי משפחות יהודים הנתונים בידיהם הטמאות של קלגסי היטלר וגרוריהם הרומנים. עם כניסתו לאוניברסיטה התמסר כולו ללימודים והיה אהוב על מוריו וחבריו. ניחן בכל התכונות של איש-מדע אמיתי, צנוע, שתקן ונחבא אל הכלים. רבים ניבאו לו עתיד מזהיר של חוקר ואיש-מדע. בירושלים חי חיי צנע ופשטות, סירב לקבל עזרה כספית מבני משפחתו והתפרנס רק מיגיע כפיו. את הימים הקדיש לתורה, ואת הלילות - לעבודה: שיעורים לתלמידים, תרגומים משפות זרות ועד לידי שטיפת כלים במטבח מעון הסטודנטים, ובלבד לא לקבל עזרה ותמיכה מקרובים. עם ראשית מלחמת-השחרור, בדצמבר 1947, עזב את לימודיו באוניברסיטה והצטרף לחברי ה"הגנה" בגוש עציון - עד יומו האחרון. על חייו בגוש עציון בארבעת חדשי שירותו בצבא ההגנה כתבה חברה: "כל ימי שהותו בכפר-עציון הרגיש מרדכי עצמו בטוב וקרא לפני חבריו הרצאות מעניינות בפיסיקה. בשעות קשות, בחרבת זכריה, בידח את החברים בבדיחות. בנפול רוחם עודד אותם בסיפוריו על חייו הוא וסבלו עד בואו ארצה, וחבריו בושו להתאונן לפניו על קשיי החיים שלהם. בזמן הקרב היה עליז וער, לא ידע פחד ובמוחו לא הרגיש יסורי גסיסה. כדור של פרא, למוד מדבר, פילח את מוחו, מוחו החושב וההוגה".
נפל בקרב בדרך לירושלים - גוש עציון ביום 27.3.1948 נקבר בסנהדריה בירושלים. ביום ב' באלול תשי"א (13.9.1951) הועבר למנוחת- עולמים להר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו כתבים רבים בעברית ובצרפתית, אך בחלקם הגדול הלכו לאיבוד עם נפילת הגוש. נשאר רק יומנו מתקופת 1944-1945 שנכתב בשפה הרומנית.