סגן אפרים גובר ז"ל

קורות חיים

גובר אפרים בן מרדכי ורבקה. נולד ביום 28 בנובמבר 1927 ברחובות. הקדים להתבלט בלימודים וגם בשירות ה"הגנה". התחיל ללמוד בבית- ספר בגיל 5 ואף "קפץ" כיתה. מגיל רך ביותר כתב יומן, בו השתקף עולמו הפנימי. בן 12 וחצי גמר את בית-הספר העממי, בהצטיינו במיוחד בידיעת הארץ ובמקצועות המעשיים. מאז עבד במשק הוריו בכפר- ביל"ו ובכוחות עצמו הוסיף להשתלם בלימודים. המאורעות שהתרחשו בארץ בשנות ילדותו קירבו אותו לענייני ה"הגנה". בן עשר כבר היה מאותת בכפר. עם פרוץ מלחמת-העולם חי אפרים זמן-מה בסערת-נפש: "לו הייתי בגיל צבאי הייתי מתגייס תיכף ומיד". "את ארץ-ישראל נוכל לקנות רק אם נתן לה את דמנו ונילחם על חירותה". אפרים היה מעודד את האב להתגייס, אך לא קיבלוהו בגלל גילו ומצב בריאותו. כשהוכרז על גיוס נשים ואמו היתה במתגייסות, קיבל עליו הנער יחד עם אביו את הדאגה למשק, לאח בן העשר ולאחות בת השלוש - והוא אז בן 14 שנה. בזמן שירותה של האם בצבא הניע את האב לעבור לכפר-ורבורג למשק גדול יותר הנושא את עצמו. דרש מן האם לשוב הביתה, כי הוא כבר ראוי למלא שם את מקומה: "עכשיו עליך לשוב למשק ואני אלך לנשק. איני רוצה יותר שאמא שלי תגן עלי". בהשפעת האם נכנס תחילה לנוטרות כלשירות-נסיון. כעבור תשעה חדשים נכנס לצבא, בהיוסד הבריגדה הצטרף לשורותיה, לחם בחזית אירופה נגד הנאצים, נפגש עם שארית הפליטה, עבד ביניהם וטיפל בהעפלתם. עם שחרורו חזר מיד לפעולה ב"הגנה". השתתף בעליית אחת-עשרה הנקודות הראשונות לנגב, השתתף ב"הברחת" מעפילים מהאניה "שבתי לוזינסקי" ונתפס על-ידי השלטונות האנגלים במקום מעפיל ונשלח לקפריסין. עם התחלת המאורעות וראשית מלחמת-השחרור נתמנה כאחראי לאזור בנגב כמפקד מחלקה. היה מפקד כפר-אוריה בפרוזדור ירושלים, אחר-כך אחראי לליווי שיירות לנגב, מפקד ניצנים ומפקד טירת-שלום. בהגנת נקודה זו נגד כנופיות עיראקיות שהתבצרו בכפר קובייבה נשאר יחידי לחפות על חבריו, לאחר שפקד עליהם לסגת משום שאזלה תחמשתם. נפגע מכדור ונפל ביום 26.3.1948. ב-28.3.1948 נקבר בכפר-ורבורג. בדברי הספד אמרה עליו האם: "לא בזכותנו הוא גדל כה שלם וישר-דרך. נפל בחלקנו האושר לגדל אחד היהודים הצעירים, שלא נולדו כמוהם זה דורות רבים. רק עם שובנו ארצה והשתרשותנו בה יכולה היא לחזור להצמיח אילנות כאלה, כמו אפרים והדומים לו".