קורות חיים
ברק נולד לפני 28 שנים. מותו ארע שבועיים לפני יום הולדתו וביום הולדתה של אמו.
ברק בנינו הבכור (יש לו אחות צעירה ממנו בשנה וחצי) האהוב והצנוע שהחיוך לא מש מפניו, היה תלמיד מצטיין ומוכשר שנקטף בדמי ימיו ולא הספיק להגשימם.
ברק נהרג בט"ו באדר ב' תשס"ג 19.3.03 ב"הר ברכה" שליד שכם, בין הר גריזים להר עיבל בין הברכה לקללה. חייו הקצרים ומותו הטרגי יש בהם את כל אבני הדרך בארץ הזאת והמאבק שלנו.
ביום מותו הוא עמד להשתחרר משרות המילואים שנמשך 31 יום ובלילה האחרון לחייו שמר עד 3:00 לפנות בוקר - שהיה לילה סוער ומושלג.
מאז מלחמת "חומת-מגן" בה שרת בצו 8 כ-35 יום - ועשה זאת לפי עדות חבריו לשרות ומפקדיו במסירות וחריצות - נקרא לשרותי מילואים חוזרים. מילואים אלה שהיו תכופים, הפריעו - לא פעם - ללימודיו כסטודנט בטכניון. כאשר בקשנו ממנו לסדר העברה מהשרות הקרבי בגלל ראייתו הלקויה, לא הסכים וטען שזוהי זכותו וחובתו לשרת את המדינה ואם כל אחד יתנהג כך מי יגן עלינו.
ברק נולד בישראל ובהיותו בן 3 שנים יצאה משפחתו לארה"ב שם קבל חינוך יהודי וציוני ובגיל 13 שנים חזר עם המשפחה ארצה וכאן נחוגה חגיגת בר-המצוה שלו.
הגענו לארץ להתערות בה מחדש ולא קלה היתה דרכו.
אבא של ברק הינו ניצול השואה שנושא עמו את צלקות ההישרדות ביערות אירופה ואת הבריחה עם אמו ואחיו - כאשר אביו נהרג בדרך ע"י הפולנים - מאימי המלחמה.
אמו היא נצר למשפחה ירושלמית עם שורשים עמוקים בארץ מזה דורות.
ברק סיים בהצטיינות את בי"ס התיכון שליד האוניברסיטה ולאחר מכן היה עתודאי קרבי שבחר בו מאהבת-הארץ ורצון להגן על המולדת. למד בעתודה כימיה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן התגייס לצבא סדיר.
עשה את שרותו הסדיר בשריון, עבר קורס מפקדי טנקים ולאחר מכן שרת כמדריך בבי"ס לשריון, חניכיו אהבו אותו וקראו לו "סבא" משום שהיה מבוגר מהם ב-3 שנים. חבריו וחניכיו סיפרו שבזמן מסויים העבירו אותו להדריך בסימולטור והם לא הסכימו ובקשו שיחזירו אותו שימשיך להיות המדריך שלהם וחברם לעבודה, ובקשתם נענתה. עם סיום שרותו הסדיר, החל ללמוד בטכניון בחיפה, "הנדסת חומרים" וגם שם היה מצטיין וקיבל 3 פרסי דיקן.
היה בשנת למודיו האחרונה לתואר מהנדס ועמד לסיימה, עם שחרורו משרות המילואים האחרון - בו מצא את מותו.
כך גדל הילד הזה בעולם חצוי וקשה של תרבויות ומנהגים בין ארה"ב לישראל, בין מערב למזרח, בין לימודיו בטכניון למלחמה בסמטאות שכם, בין עולמו המדעי והטכנולוגי לבין האבק והגריז של הטנקים בשריון. דרכו היתה קשה ומלאת חתחתים. לברק היו כתפיים רחבות לשאתה, אך נפש רגישה וחצויה עם צמאון רב לאהבה והבנה שניסינו לתת אותה לו כמידת יכולתנו, ואהבתנו לעד תלוה אותו.
הלב בוכה, הבכי מתאבן וזוכרים דבר אחד - את נפילת הבן ויודעים שלא ישוב.
יהי זכרו ברוך...