טוראי יובל מרקוס ז"ל

קורות חיים

יובל מרקוס - נער של טבע, נגן ונגר



יובל נולד שנה וחצי לאחר אחותו הגדולה - ניבה, והם גדלו יחדיו כשני תאומים. שנות הילדות הראשונות שלו עברו עליו במושב בית-זית בסמוך לבית סבתו שרה צוברי. במלאות ליובל ארבע וחצי שנים עברה משפחתו להתגורר ביישוב הר-אדר.

משחר ילדותו התגלה יובל כילד עם מחשבה עצמאית, מקורי, שונה - אשר לא קיבל כמובן מאליו את דרישותיהם וסמכותם של המבוגרים. היו לו רצונות אישיים משלו, עקרונות והגיון עצמיים אשר הכתיבו לו את רצונותיו ודרכו, גם אם דרך זו לא עלתה תמיד בקנה אחד עם המקובל.

יובל לא אהב מסגרות, בעיקר מסגרות חינוכיות. האיפיון העצמאי שלו החל כבר בגן הילדים, כאשר ביקש לעשות דברים שהוא אוהב ובזמן שהוא רוצה ופחות להיענות לדרישות ובקשות הגננת. הדבר נמשך גם בבית הספר היסודי, בחטיבת הביניים ובתיכון. ככל שחלפו עליו השנים במערכת החינוכית כך הלך וגבר תסכולו ממנה, עד שהחליט בכיתה י"א כי אינו מעוניין יותר להמשיך ללמוד ועזב.

באותה תקופה למד יובל באקדמיה למוסיקה בירושלים, הוא הצטיין בלימודי המוסיקה, ניגן על גיטרה קלאסית, אקוסטית וחשמלית ואף לימד עצמו נגינה על פסנתר. נגינתו היתה מקצועית והוא זכה לשבחים ממוריו. יובל ניגן גם עם 3-4 חברים בקבוצות של ג'ז במקומות קטנים כמו בית קפה או מועדונים.

את שנת הי"ב הקדיש יובל לעבודה בתחביב נוסף שלו - הנגרות, תחביב בו התמחה אצל מספר נגרים ובו ראה את מקצועו בחיים. יובל החל לעבוד כשוליה אצל נגר שקיבל הזמנות מגופים גדולים, העבודה היתה רבה אולם מונוטונית, מאחר וכל שעשו היה לייצר מדפים לחנויות, מדפים שיוצרו מדמויי עץ כגון סנדוויץ', פורמייקה וכו'. שאיפתו של יובל היתה לעבוד בעץ מלא. הוא עזב את הנגריה והחל עובד אצל אומן שעיסוקו היה פיסול, עיצוב ואומנות בעץ מלא, בשיש, בזכוכית ובאבן. יובל נהנה מאד בתקופה זו והיו בינו לבין האומן יחסי חיבה והערכה הדדיים. מאוחר יותר עזב יובל ועבר לעבוד אצל נגר אומן שעובד רק בעץ מלא, ואשר דרש מיובל כתנאי לעבודה אצלו, דמי לימוד. יובל עבד אצלו ולמד ממנו הרבה מאד ובתקופה הזו אף החל מייצר רהיטים משלו. יובל נהג להזמין מסוחר עץ אדני רכבת יפהפיים ומהם הקציע, חתך, שייף והכין עבודות עץ יפהפיות לשכנים, חברים ולבית.

בהיותו בבית נהג יובל לנגן ארוכות בפסנתר שבחדרו. הוא היה בחור עם נפש של אומן, מאד רגיש ושונה. לקח אליו לחדר את כל כרכי האנציקלופדיה בריטניקה, נהג לשכב על המזרן ולעיין במשך שעות בערכים המעניינים אותו. הספרים שנותרו בחדרו הם של קפקא, של פאולו קואלו וספר על דרום אמריקה - אליה חלם לנסוע לאחר הצבא.

עד לגיוס הספיק יובל לנסוע לבדו, בגיל 17 וחצי, לאמסטרדם ומשם הדרים לפורטוגל - לעיר אופורטו. כחצי שנה לפני הגיוס נסע לתאילנד - חודש שהה לבדו בכפר קטן בצפון תאילנד, אהב את החיים הפשוטים שם, את הטבע הבלתי מופרע, את השלווה. חודש נוסף בילה עם חברו הטוב מתן בחוף קופנגן. את הגיוס לצבא דחה יובל שוב ושוב כיוון שלא היה ממש שלם עם עצמו בקשר לצבא. דוקא השהות בתאילנד הביאה למפנה במחשבתו והוא חזר הביתה עם הרצון להתגייס.

יובל רכש לעצמו אופנוע ועשה רשיון נהיגה על אופנוע. התגייס לצבא ב-23.4.02 וחודש לאחר מכן ב-24.5.02 נפגע קשה בתאונה - האופנוע שלו מול טנדר מיצובישי שבא ממול. ששה-עשר יום שכב בטיפול נמרץ עד שכשלו חייו.