סמל חגי קונדי רוזנסל ז"ל

קורות חיים

חגי (קונדי) בן אסתר ומנחם רוזנסל נולד בירושלים ביום ד' בחשון תש"ז (24.10.46), בעיצומם של הקרבות וההתנקשויות שקדמו למלחמת העצמאות.

הוא גדל בבית שעמד על הגבול בעיר חצויה, שהיתה שרויה במתח - והחיים בתנאים אלה של יישוב במצור רק הגבירו בו את האהבה לעמו ולירושלים, אותה הכיר היטב ואהב לטייל בכל פינותיה וסביבותיה.

חגי היה ילד ער, ידע לעמוד על דעתו והיה רגיש לצדק וליושר, רגישות זאת התפתחה במשך השנים, גם אל הערבים התייחס כאל אנשים כמוהו ולא כאל שונאים ואויבים והיה עד לבעיותיהם.

את לימודיו היסודים סיים בבית החינוך על שם ארלוזורוב בירושלים. דרכו בבית החינוך לילדי עובדים הובילה אותו לתנועת הנוער שתפשה מקום חשוב בעולמו. הוא לא ויתר על פעילות בתנועה ונשאר חבר בה גם אחרי שחבריו פרשו ממנה. בסיסמתה "לעבודה, להגנה ולשלום" ראה ערכים של ממש וקיבל על עצמו להגשימם הלכה למעשה. בבית הספר היה חגי שקט, עצור ורציני. היו לו חברים מעטים, אבל עם אלה שקשר קשרים היה מתרועע לעיתים תכופות והיתה בו הנכונות התמידית לדאוג ולעזור בשעת הצורך.

את מרבית זמנו הפנוי הקדיש לקריאה. הוא קרא כל דבר שנזדמן לידיו ומספר הספרים שקרא היה עצום. ככל שהתבגר כן התעשר אוצר ידיעותיו. הוא היה משכיל ובעל אופקים רחבים ביותר אך מעולם לא ניסה להתפאר בידע זה.

בתום לימודיו היסודיים המשיך את לימודיו, על פי דרישתו המפורשת כהמשך ישיר וטבעי לערכיו, בבית הספר החקלאי "כדורי" שם זכה לכינוי שהיה שגור על פי כל חבריו "קונדי".

הוא ראה ב"כדורי" בית ספר מופתי שאין כדוגמתו, והיה מלא הערצה להיסטוריה של המקום, לאנשים שבו ולאוירתו המפורסמת והמיוחדת. הוא הזדהה עם האידיאולוגיה של המקום, אך היה מוכן לצאת עם חבריו כנגד כל עוול אמיתי או מדומה שנעשה להם. ובהתאם לאופיו עמד בתקיפות על קיום הצדק והיושר.

כתלמיד שאף להצליח בכל המקצועות והצטיין בעיקר במקצועות ההומניסטיים. הוא העריך במיוחד את מקצועות הספרות, ההיסטוריה והחקלאות והתעניין מאוד בתולדות יישוב הארץ ובהיסטוריה המודרנית של עם ישראל.

כשהחל להשתלם בחקלאות הנחתה אותו אהבתו לבעלי החיים ונכונותו להשקיע את כל מרצו בעבודה לבחור בענף הדיר, על אף שעבודה זו דרשה שעות עבודה רבות וקשות.

בשילוב עם העבודה והלימודים עסק בטיולים רבים, פעילות חברתית ואף ממעשי משובה ו"מתיחות" לא משך ידו. בהיותו בכתה י"ב נוצר קשר בין מחזורו לבין קבוץ מלכיה, קבוץ אותו אהב ובו עתיד היה לבנות את ביתו.

חגי גוייס לצה"ל בשלהי ינואר 1965 והוצב לנח"ל. בסיום הטירונות עבר קורס מכי"ם. חויה מיוחדת היתה לו כשעלה בדצמבר 1966 להר הצופים במסווה של שוטר מיוחד כרס"פ של ההר. כילד נהג לראות השיירות העולות להר דרך רחוב מגוריו והעליה להר היתה לו חלום שנתגשם. ואכן משהגיע להר למד כל שביל וכל פרט שבו באהבה.

כעבור זמן נשלח לקורס קצינים אבל לא סיימו ועבר למעוז חיים לפקד על מחלקת נח"ל. הוא מילא תפקיד זה ברצינות והקפיד על אימונם של חייליו ועבודתם, תוך דאגה לגרעין מבחינה חברתית. בעצם, לא אהב צבא וגינונים צבאיים, אבל, שרת בצה"ל מתוך הכרה והשקיע מאמצים רבים במילוי תפקידו.

לאחר שחרורו חזר חגי לקבוץ מלכיה, נקלט בו היטב ובשנת 1968 נשא אישה והקים שם את ביתו. בגלל אהבתו לבעלי החיים בחר לעבוד בענף הבקר והקדיש מאמצים רבים לביסוסו.

הוא חי חיים פשוטים ושלווים, היה מסור ביותר למשפחתו וקשריו עם ילדיו היו עמוקים ביותר והפכו לשם דבר בקבוץ. יחד עם זאת היה מעורה בחיי הקבוץ ונטל חלק בחייו החברתיים של הקבוץ.

בתקופת מלחמת ששת הימים במסגרת הגנה מרחבית הוצב בקיבוצו מלכיה, אולם הרגשתו היתה כי יוכל לתרום יותר ביחידה קרבית. מיד לאחר המלחמה נלחם על החזרתו ליחידת מילואים קרבית ולא ויתר עד שלבסוף הוצב ביחידה כזאת. עד מהרה הצליח לקשור קשרים עם אנשי היחידה הותיקים והיה לאחד מהם.

במלחמת יום הכיפורים השתתף בקרבות נגד הסורים ברמת-הגולן, בקרב שניטש מזרחית להר יוסיפון נהרג בהתפוצצות קטיושה.

לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין של קבוץ מלכיה.

חגי השאיר אחריו אישה ושני ילדים - עמוס, וזוהר, הורים ואחות.

קבוץ מלכיה הוציא לאור לזכרו חוברת זכרון ובה מדברי משפחתו, חברים ומכרים על דמותו ופועלו.