קורות חיים
יהודה ליאון, בן רחל וחיים, נולד בט"ז בטבת תרפ"ג (04.01.1923) בטיטואן, במרוקו הספרדית. אח לדוד, שרה, מאיר ויוסף. גדל בטיטואן, למד בתלמוד תורה "יגדיל תורה".
בגיל 13 נאלץ ליאון לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת משפחתו. עבד כפועל בבית חרושת לשמן וסוכר, ועד מהרה הוכיח את עצמו והיה לאחראי במפעל. כישורי היוזמה והארגון שלו, הופעתו החיצונית המרשימה, גינוניו וידיעתו את השפה הספרדית היקנו לו מעמד ושם של כבוד.
בגיל 17 התקבל ליאון, בהמלצת ידידים, לעבודה במלון "בילבאו" בטיטואן. גם כאן, עד מהרה הוכיח את עצמו, התחבב על בעלי המלון ומונה למנהלו. המלון היה מפורסם מאוד באזור הספרדי ואירח אנשי אצולה ורבים מאנשי החברה הגבוהה, וליאון היה לידיד לרבים מהם. בין היתר היו לו קשרים מצוינים עם מושל העיר וקציני משטרה בכירים, והוא ניצל זאת לא פעם למען אחיו היהודים. ליאון עזר ליהודים להשיג דרכונים לעלייה לישראל, עזר לשחרר אנשים שנעצרו לשווא או שנחשדו בעבירות נגד המשטר.
ליאון נישא לסימי. בין השנים 1948 ל- 1958 נולדו חמשת ילדיהם - מאיר, רחל, שלמה, לאה ואליאס. ברבות השנים, ועם הצלחתו בעבודה, התחזק מעמדו של ליאון והוא קיבל פניות רבות מבעלי בתי מלון גדולים ומוכרים בספרד לנהל אותם. הוא סירב להצעות ולפיתוי הכלכלי, בעיקר בשל רצונו להישאר עם משפחתו בטיטואן, שבה היהדות והמסורת נשמרו בקפדנות, ולא לעבור למקום בו יש סכנת התבוללות.
אחרי 19 שנה שעבד במלון "בילבאו" נפטר אביו של ליאון, ובהתאם למסורת היהודית הוא נמנע מגילוח. בעלי המלון דרשו ממנו להתגלח כבר אחרי שבוע מטעמי אסתטיקה, כדבריהם, וליאון, שסירב, נאלץ לעזוב. יהודי, שהיה מבעלי מלון "פרינסיפל" בטיטואן, הציע לו לנהל את המקום, וליאון הסכים. בתקופה קצרה מאוד הוא הפך את המלון הכושל להצלחה גדולה ולעסק משגשג. הוא ניהל את המלון שלוש שנים, עד עלייתו ארצה.
ב- 31.05.1962 עלו ליאון ומשפחתו לישראל, לירושלים. עד פרישתו הוא עבד במפעל לאלומיניום "מיפרומאל" בירושלים. ליאון גויס לצה"ל מיד לאחר עלייתו, שירת במילואים במשך 16 שנים ונטל חלק במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים.
ביום חמישי בערב, י' בשבט תשנ"א (24.01.1991), שמונה ימים אחרי תחילת מלחמת המפרץ בה נורו טילים מעיראק על ישראל, שוב נשמעה אזעקה ברחבי הארץ. בהתרגשות שנוצרה ליאון לקה בליבו, ומת.
בן 68 היה במותו. הניח אישה, חמישה ילדים ונכדים. ליאון הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, גבעת שאול בירושלים. בהלוויתו, שהתקיימה ביום שישי בצהריים, השתתפו הרבנים הראשיים לישראל, יו"ר הכנסת, שרים וח"כים, שבאו לכבד את בנו של ליאון, שלמה, ששימש אז ח"כ וסגן יו"ר הכנסת.
הבן שלמה פרסם בשנת תשנ"ב ספר, "חכמי המערב בירושלים", שאותו הקדיש לאביו. במאמר שצירף לפרקי הספר הוא מספר על אביו:
"יסוד היסודות ויסוד הכולמהליכות חייו ותכונותיו הוא, ששמר מכל משמר על טוהר ונקיון לשונו. ולשון של זהורי"ת הייתה לו. ומעולם לא עלה על דל שפתיו דיבור של גנאי אשר לא טהור, ומעולם לא דיבר לשון הרע או רכילות על שום ברי'ה שבעולם... "נבזה בעיניו נמאס" קיים בעצמו כפשוטו, בפשטות ובטבעיות שאפיינה את כל חייו, ללא כחל ושרק. הצניעות והענווה היו טבועים בנפשו...
היה איש רעים להתרועע, ועונג רב וקורת רוח מרובה הפיקו משיחתו הנאה, שהיו בה ממיטב התמימות, מהנוי שבנימוס ומהחיבה שבלב... צהלתו תמיד הייתה על פניו, והיה מקבל כל אדם בסבר פנים יפות. ביחסו האבהי לבריות נתן להם הרגשה נוחה ופתיחותית, כאילו היו קרוביו ומיודעיו...
משאו ומתנו היה באמונה, עד כי מעבידיו, בני ברית ושאינם ב"ב, היו מפקידים בידיו את כל הונם ונכסיהם ביודעם את יושרו ונאמנותו, ומעולם לא חסר להם פרוטה של נחושת...
כל יודעיו ומכיריו מעידים ומגידים כי כשר וירא שמים היה, אהוב וחביב, נחמד ונעים. וכולם מצטערים צער רב ומבכים את פטירתו...".