קורות חיים
חנה, בת משה וסמרה, נולדה בירושלים בכ"ב בכסלו תשי"ג (10.12.1952), ילדה שנייה במשפחה בה ששה ילדים. היא למדה בבית ספר גונן בשכונת קטמון ובבית ספר נחשון ברוממה, ילדה שקטה ומופנמת שאהבה מאוד להיות ליד אימה ולסייע לה בעבודות הבית ובגידול הילדים שנולדו אחריה.
ביום שלישי כ"ז באייר תשכ"ז (06.06.1967), היום השני למלחמת ששת הימים, שוב הופגזה ירושלים המערבית ע"י הירדנים ששלטו בעיר המזרחית. בהפגזה נפצעה קשה מאוד חנה, שהיתה נערה בת 14 וחצי שנים. היא שהתה בבית חולים על סף מוות, אך יצר החיים גבר.
חנה הפכה מנערה עצמאית לנכה 100% התלויה לחלוטין בהוריה. היא השתקמה בתהליך אטי שחייב למידה מחודשת של כל פעולות היום יום. עם הזמן השתפר מצבה, וכשמונה שנים אחרי פציעתה נישאה ליאיר. לזוג נולדו הילדים אלי ושרית, חנה אף החלה לצאת לפעילות התנדבותית בריפוי בעיסוק. אולם הפער בין רצונה בחיים נורמליים והתלות שיצרה הפגיעה החמיר את מצבה הנפשי, וחנה נפטרה ביום י' בסיון תש"ן (03.06.1990).
חנה היתה בת 38 במותה, הותירה בעל ושני ילדים, הורים ואחים. הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול בירושלים.