סלימן משה זקן ז"ל

קורות חיים

סלימן, בן משה זקן, נולד בשנת תרע"ח (1918) בעיר זאכו שבכורדיסטאן העיראקית. גדל בכורדיסטאן.

סלימן גדל והיה לצעיר אהוב ונערץ על כל בני העדה, חבריו ומכריו. היה איש חברה, זמר, רקדן ומספר סיפורים, אשר שבה את לב כל רואיו ושומעיו. יותר מכל, נחשב לאמיץ וגיבור באופן מיוחד. מבין מעלליו זכורים שני סיפורי גבורה:

הצלת נערה שנחטפה על ידי שבט מוסלמי בכורדיסטאן. סלימן רדף אחרי החוטפים, חדר אל הכפר שם הוחזקה הנערה, חטף אותה בגבורה מבין אנשי השבט והשיב אותה למשפחתה.

השבת סחורה שנגנבה מהמחסן המרכזי של הממשל המוסלמי בזאכו. סלימן רדף אחרי הגנבים החמושים תוך שהוא משליך עליהם אבנים, והם יורים בו באקדחיהם. הוא לא הרפה מהם עד אשר נטשו את הסחורה הגנובה ברחובות העיר.

מעלליו הרבים הביאו להכרזתו כמבוקש על ידי ראשי השבטים שבאזור. בתושייתו ובעוז רוחו, הצליח להתחמק ממבקשי נפשו. עד היום, למעלה מ- 50 שנה לאחר הרצחו, מרבים בערבי חברה לספר עליו בהערצה ובאהבה.

עד להכרזתו כמבוקש, עסק סלימן בהובלת עצים מן היערות אל העיר, כשהוא נע ברחבי כורדיסטאן העיראקית. סלימן היה רוכב מעולה ומומחה בסוסים, ובעקבות האיום על חייו החל לעבוד כמרכיב פרסות, מטפל ומרפא סוסים, ואומד את גילם.

בזאכו הייתה המשפחה מבוססת היטב. כשעלה סלימן עם משפחתו לארץ ישראל, באפריל שנת 1951, הוא השאיר מאחור בית גדול, אורווה, סוסים, כסף ותכשיטים, והגיע לצריף פח במעברת תלפיות. כאן בחר לעבוד בעבודות הבניה, הוא ראה בכך זכות ושותפות בבניית הארץ. למרות התנאים הקשים, המשכורת הדלה והארעיות שבעבודה, עבד סלימן בשמחה רבה ובתחושת שליחות. לאחר שהסתיימה עבודת הבניה, עבד כשומר. בשלב מסוים, עבר לעבוד כשומר במפעל אספקת המים לירושלים בעין-כרם.

בליל שבת, ד' באדר תשי"ב, (01.03.1952) נרצח סלימן זקן יחד עם שותפו לשמירה נח שלמה זקן, בן משפחתו, ביריות מסתננים שהגיעו מירדן, בעת ששמרו על מפעל המים.

שמחת העליה לארץ הבחירה, והזכות להשתתף בבנינה נגדעו בבת אחת. האיש הזה, מלא השמחה, אוהב האדם והאדמה, הבעל והאב, איש החברה הנערץ, הלך בטרם עת.

בן 34 היה סלימן במותו. הותיר אחריו את אלמנתו רחל, וחמשת ילדיהם – אורי, יחיאל, מרים, אמנון ויואב, פעוט בן חצי שנה.

הנחישות ועוז הרוח שהטביע סלימן בבני משפחתו, הביאו את בנו אורי לצאת לעבודה בסבלות, בחלוקת עיתונים ובעבודה במכבסה כשהוא בן 10 שנים בלבד. האם רחל, יצאה אף היא לעבודה, בהשאירה שלשה ילדים ותינוק לבדם בבית.

במקום בו דמות האב חיונית לצרכי הקיום, בארץ חדשה, התקיימה המשפחה בדוחק לאחר לכתו, אך בלב כולם הוטבעה שמחת החיים, ואהבת האדם שהנחיל סלימן לילדיו.

דמותו של סלימן נותרה חקוקה בלבבות בני משפחתו וכל אנשי העדה שהכירו אותו.