מאיר בהר"ל ז"ל

קורות חיים

מאיר, בן צבי ופייגה, נולד בשנת תרנ"ו (1896) ברובנו, אוקראינה.

לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה סיים מאיר את לימודיו בגימנסיה עברית פרטית בוילנה, שנוהלה על ידי כגן. למדו בה כמה מהדמויות החשובות של מדינת ישראל ובהם: לוי אשכול, לימים ראש ממשלת ישראל, ד"ר רחמילביץ', ממקימי בית הספר לרפואה, ד"ר ירדני (ברמן), רופא שיניים נודע בירושלים וממקימי הפקולטה לרפואת שיניים, ואליהו ריצמן (דודו של מאיר ואביו של מנחם ריצמן שנהרג ב"הגנה", בקרבות בירושלים בדרך לרמת רחל, חודשיים לפני מאיר). לאחר סיום לימודיו בגימנסיה למד שנתיים באוניברסיטה בעיר רוסטוב שעל גדות נהר הדון. לאחר מכן הוא נקרא לשוב לרובנו, עיר הולדתו, כדי לעזור לאביו בעסקי המסחר שלו.

בשנת 1931 עלה מאיר לארץ. אשתו צרטל ובתו רינה עלו שנתיים אחריו. שלוש שנים מאוחר יותר נולדה בירושלים בתו צביה.

לאחר עלייתו ארצה, יזם מאיר את פרוייקט "גן רחביה" בירושלים, ברחוב נרקיס. למטרה זו הקים את חברת "מדור". הוא ניהל משא ומתן עם נציגי המנזר הצרפתי רטיסבון, שהיו בעלי הקרקע, וחכר מהם קרקע למאה שנים, גייס הון ממשקיעים יהודיים בקליפורניה והקים קומפלקס של בנייני מגורים: 56 דירות טובלות בירק בתוך גן בלב העיר. הבנייה נמשכה שלוש שנים והסתיימה בשנת 1939, ערב פרוץ מלחמת העולם השניה.

מאיר התגורר בדירה בגן רחביה עד יום מותו, ומשפחתו המשיכה להתגורר שם אחרי מותו.

עם חקיקת חוק הגנת הדייר, נאלץ מאיר למכור לבנק ארץ ישראל-בריטניה את חלקו בפרוייקט. בכסף שקיבל הקים את חברת "קרדיטים והשקעות בע"מ", אותה ניהל עד יום מותו.

במלחמת העצמאות, בתקופת המצור על ירושלים מראשית 1948, שותקו החיים בעיר ואזרחים רבים ישבו במקלטים מאולתרים. המקלט בגן רחביה היה בבית הכנסת "אמת ואמונה", שהיה במרתף, וקיים עד היום.

ההפוגה הראשונה במלחמה הייתה ביוני 1948, במהלכה הוכנס מלאי של מזון לירושלים הנצורה על ידי שיירות מלוות באנשי ההגנה. בשמיני לחודש יולי תמה ההפוגה והחלו בארץ קרבות רחבי היקף, שנמשכו ברוב המקומות עשרה ימים ומכונים קרבות "עשרת הימים", אך בירושלים הם נמשכו 12 יממות. הם התאפיינו לרוב ביוזמות התקפיות והצלחות ישראליות. חטיבות "עציוני" ופלמ"ח / הראל שהגנו על ירושלים ומרחבה, וכן לוחמי האצ"ל והלח"י בעיר, הצטיידו בעת ההפוגה הראשונה בנשק רב שזרם אליהם ב"דרך בורמה", וכלל גם נשק כבד (תותחים, מרגמות) ותחמושת רבה, שכה חסרה ללוחמים היהודים. עקב כך נשאו הפעם חלק מהקרבות בעיר אופי של דו-קרב ארטילרי, שהביא לנפגעים רבים בשני הצדדים. בקרבות אלו נהרגו בעיר כ- 130 יהודים, מהם כ- 45 אזרחים.

ביום האחרון לקרבות "עשרת הימים", י"א בתמוז תש"ח (18.07.1948), התחוללו בכל העיר קרבות עזים. ביום זה נכבש הכפר עין כרם בידי הכוחות הישראלים, אך הקרב הקשה ביותר התחולל במעבר מנדלבאום. למרות שיום זה אמור היה להיות יומה הראשון של ההפוגה השנייה, נהרגו בעיר 28 יהודים, עשרים מהם היו חיילים ושמונה אזרחים.

באותו יום יצא מאיר מביתו בגן רחביה והלך למשרדו ברחוב בן יהודה. היה זה יום א' בשבוע ותושבים רבים יצאו מהמקלטים לרחובות. לפתע, בשעה 8:45 בבוקר, הופצצה ירושלים מהעיר העתיקה על ידי קטיושות לאורך רחובות המלך ג'ורג' ושטראוס, שמלאו באנשים אשר סמכו על הסכם ההפוגה ויצאו מהמקלטים. מאיר, שחצה את רחוב המלך ג'ורג', נפגע מפגז בפתחו של בניין הכנסת הראשונה. הוא נהרג במקום.

מאיר היה בן 52 במותו. הותיר אישה, שתי בנות, שני אחים ואחות, ניצולת גטו ורשה, שהגיעה ארצה אחרי המלחמה. אמו, שחייתה בארץ משנת 1933, נסעה לחופשה קצרה בפולין ב- 1939 ולא הצליחה לשוב.

מאיר הובא לקבורה זמנית בבית העלמין בשיח באדר בירושלים ולאחר כמה שבועות הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות, בגבעת שאול שבירושלים. יום קבורתו בהר המנוחות היה ביום פתיחת בית העלמין הזה, כשלא ניתן היה יותר להגיע (עד מלחמת ששת הימים ב- 1967) לבית העלמין בהר הזיתים, ששימש את ירושלים עד אז.