אפרים דב פרוים באייר מקלר טוזמן ז"ל

קורות חיים

אפרים דב, בן מרים ויצחק, נולד בכ"ה בטבת תרס"ב (04.01.1902) בפולין. אח לרחל לאה, יחיאל ונחמן. הוא גדל בפולין, בנפת לובלין, ולמד בישיבה.

בשנת 1932 עלה אפרים דב לארץ ישראל, התיישב בירושלים ושם הקים משפחה. הוא נישא לחוה שרה ולבני הזוג נולדו בשנים 1935 עד 1941 ארבעה ילדים: מרים, רותי, יצחק ישראל ונחמן.

אפרים דב היה פועל בניין, שהשתייך להסתדרות הכללית של פועלי הבניין. הוא עבד בעיקר בחברת סולל בונה ולצרכי עבודתו נדד בכל הארץ, בנה בתים בירושלים ובתל אביב ובנה גם באזור ים המלח, בנגב, בעקבה, במחנות של הבריטים ועוד.

בשואת יהודי אירופה ניספו שני אחיו של אפרים דב. רק אחותו רחל לאה שרדה.

בתקופת מלחמת העצמאות גויס אפרים דב כדי לחפור ביצורים בחצרות הבתים בירושלים, על מנת לאפשר גישה בטוחה ונסתרת מהצלפים הערבים.

המערכה הגורלית על ירושלים במלחמת העצמאות החלה ביום בו קמה המדינה - ה' באייר תש"ח (14.05.1948). ביום ד' בסיוון תש"ח, (11.06.1948), בשעה 10:25 לפני הצהריים, החלה בירושלים ההפוגה הראשונה במלחמה, אך הקרבות בעיר עדיין נמשכו באותו יום בשעות הבוקר. קודם לכן השלימו לוחמי חטיבת "עציוני" את כיבוש שכונת מוסררה. בלחימה ובהפגזות נהרגו באותן שעות שקדמו להפסקת האש 13 יהודים, מהם תשעה חיילים וארבעה אזרחים.

בין ההרוגים האזרחים באותו יום היה גם אפרים דב, שנפגע מפגז בבתי ורשה בעת הליכתו לבית הכנסת כשלצידו בניו יצחק ונחמן. הוא נהרג בשעה 10:00 בבוקר, מהפגז האחרון שנורה דקות ספורות לפני שהפסקת האש נכנסה לתוקפה, כאשר רסיס פגע בעורק הראשי של צווארו.

אפרים דב היה בן 46 במותו. הוא הובא לקבורה זמנית בבית העלמין הארעי בשיח באדר, ולאחר כמה שנים הועבר למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים. הותיר אחריו אישה בהריון, ארבעה ילדים ואחות. ילדו החמישי נולד כחודשיים לאחר מותו ונקרא על שמו - אפרים דב.

בית משפחת מקלר נהרס בהפגזה השנייה לאחר הפסקת האש הראשונה, והמשפחה נותרה ללא ראש המשפחה ובאין כל. האם, בחודש התשיעי להריונה, נלקחה לבית חולים והילדים פוזרו בין שני בתי יתומים. מאוחר יותר המשפחה התאחדה והתגוררה במבנה נטוש ללא מים זורמים. המצב הכלכלי היה קשה בעקבות מות האב המפרנס והאם נאלצה לפתוח סניף של תנובה, וכך התאפשר לילדיה לסיים את בית הספר היסודי.