רבקה סוסטיאל ז"ל

קורות חיים

רבקה, בת צלחה (שלומית) ואליהו, נולדה בירושלים בכ"א בטבת תרצ"א (10.01.1931). המשפחה גרה בשכונת עזרת ישראל במרכז העיר - ההורים, הבן יצחק וארבע הבנות שנקראו בשמות ארבע האמהות - שרה, רבקה, רחל ולאה.

רבקה למדה בבית ספר יסודי לבנות כי"ח ובתיכון למדה בבית ספר ערב למסחר, בשנים המתקדמות בתיכון עבדה ביום בחנות "קליין ושות'" ברחוב יפו בעיר. תחביבה היה קריאת ספרים, היא קראה ספרות יפה בעברית ובצרפתית.

האירוע הנורא קרה בבית המשפחה במוצאי שבת 05.06.1948.

רבקה ניגשה למזנון כדי להוציא את בקבוק היין ל"הבדלה" ולפתע הזדעזעו כל יושבי הבית, בני משפחה ושכנים, מפיצוץ נוראי. פגז נפל בחצר הבית. רבקה, שעמדה מול דלת הכניסה לחדר, ספגה את רוב רסיסי הפגז. אימה נפגעה מרסיסים ברגלה ואחת השכנות נפגעה ביד. החדר נמלא עשן סמיך וכבד ובחשכה עברו האנשים לחדר השני, כשהתפזר העשן חזרו לחדר וראו את רבקה שרועה על הרצפה בתוך שלולית אדומה. היא היתה מחוסרת הכרה ופצועה ברגליה.

בבית לא היה טלפון כדי להזעיק עזרה. האח יצחק היה בצבא והאחות שרה יצאה תחת הפגזה קשה לרחוב וקראה לעזרה, אך כל השכנים היו ספונים בבתיהם ואיש לא יצא. אחרי צעקות נואשות הגיע שכן בשם שיפר ואחריו השכן לומברוזו, הם קראו למונית ובה נסעו רבקה, אימה והשכנה הפצועה לבית החולים האנגלי (הדסה) ברחוב הנביאים. אימה של רבקה והשכנה שהיו פצועות קל נחבשו ונשלחו לבתיהן, רבקה הפצועה קשה אושפזה.

המחזה באולם בית החולים היה מזוויע. הרופאים, בגלל לחץ העבודה הכבד, לא שמו לב שרסיס בגודל 7 מ"מ חדר לרקתה הימנית של רבקה וגרם לה ל"מננגיטיס", שגרם למותה אחרי ארבעה ימים. רק ביום הראשון לפציעתה דיברה רבקה כמה משפטים, כגון "כל גופי כואב כאילו שנפלתי מקומה שנייה" או "אל תזיזו את המיטה", למחרת כבר היתה מחוסרת הכרה עד לפטירתה ביום ג' בסיון תש"ח (09.06.1948).

עקב צליפות הערבים הושמו הנפטרים בארונות קבורה בחצר בית החולים "ביקור חולים" עד שניתן היה להעבירם לקבורה. משנכנסה ההפוגה לתוקף הוטמנו הארונות זמנית בבית הקברות בשיח-באדר ובמועד מאוחר יותר הועברו להר המנוחות בגבעת שאול, ירושלים.

רבקה היתה בת 17 במותה, הותירה הורים, שלוש אחיות ואח. אביה, שחנותו נשרפה בהתפרעות הערבית במרכז המסחרי בירושלים ב- 02.12.1947, נפטר כשנתיים אחריה.