מנחם שבתאי ז"ל

קורות חיים

מנחם, בן פרחה ויצחק, נולד בבגדד בירת עיראק בשנת תרנ"ג (1893). הוא למד בבית המדרש 'זילכה' וקיבל חינוך יהודי וציוני, ומשבגר עסק במסחר בעירו.

מנחם נישא לרבקה. בשנת 1926 השאיר אותה ואת שני בניהם בעיראק ועלה לארץ ישראל כדי לבנות תשתית כלכלית עבור משפחתו, הוא החליט להיות קבלן אבן וסתת וכך לתרום לבניית הארץ.

כעבור שנה החל להתבסס במקצועו החדש, ומשפחתו הצטרפה אליו. הם התיישבו בשכונת הפחים בירושלים וגידלו את ילדיהם: שבתי, אליהו, משה, שמחה, רחל, אסתר, שושנה ונעמי.

מנחם סיפק, בין היתר, אבנים לבניית האגף החדש בגימנסיה ברחביה ולבניינים ברחבי העיר. בתקופת שפל בבנייה הוא ניהל מזנון ועבד כאיש תחזוקה בבית ספר תיכון בעיר. בשנת 1934 עברה המשפחה לבית בשכונת סוכת שלום, ברחוב אגריפס בירושלים.

כל חייו עסק מנחם בפעילות ציבורית שכללה עזרה לנזקקים בכל רחבי עירו, בביתו ברחוב אגריפס הקצה חדר להקמת בית כנסת למען תושבי שכונתו.

בבוקר 19.05.1948, חמישה ימים אחרי הקמת המדינה, פלשו לתחום העיר ירושלים כוחות של הצבא הירדני, אליהם הצטרפו חיילים מצרים וכוחות ערבים מקומיים והכח הערבי הגדול שנערך מול הצבא הישראלי החל בקרב המכריע על גורלה של ירושלים, קרב שנמשך בשלב הראשון 24 יממות ברציפות עד להפוגה הראשונה ביום 11.06.1948. במהלך תקופה זו הירבו הערבים להפגיז את השכונות היהודיות של ירושלים ללא הבחנה. בקרבות אלו נהרגו בתוך העיר קרוב ל- 400 יהודים, למעלה ממחציתם אזרחים שרובם נפגעו בהפגזות.

ביום העשרים למערכה, כ"ט באייר תש"ח (07.06.1948), נהרגו ברחבי העיר 18 יהודים. מנחם עסק באותם ימים במסגרת הג"א בבניית ביצורים בבית החולים האיטלקי בשכונת מוסררה. בחוזרו הביתה מעבודתו נפגע מפגז ירדני במרכז העיר, ונהרג במקום.

מנחם היה בן 55 במותו. הותיר אישה, שלושה בנים וחמש בנות, אם ואחים. הובא לקבורה בבית העלמין הארעי בשיח באדר בירושלים (היום גן סאקר), ולאחר כמה שנים הועבר ארונו למנוחת עולמים בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים.

אחרי מותו של מנחם הרחיבו בני משפחתו את בית הכנסת בביתם, שפועל היום בכל הדירה ונוספה אליו ישיבה, הנקראת לזכר מנחם ורעייתו - "קול מנחם ורבקה ז"ל".