הלה ציטר ז"ל

קורות חיים

הלה בת הורן נולדה בעיר פרנקפורט שעל הנהר מיין בגרמניה בתרנ"ו (1896).

גדלה בגרמניה. משבגרה נישאה ליצחק ציטר שהגיע מפולין, ובני הזוג בנו ביתם בגרמניה.

עוד בטרם פרצה מלחמת העולם השנייה נלקח בעלה יצחק על ידי הנאצים למחנה דכאו. משם הגיע ב-1940 לאונייה "פנצ'ו" שיעדה ארץ ישראל, אך היא התרסקה בים וכל המעפילים נלקחו למחנה מעצר באיטליה.

הלה עצמה הצליחה להימלט מציפורני הנאצים, ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה העפילה לארץ.

בסתיו 1940 הגיעה באחת משתי אוניות המעפילים שנתפסו בבואן בידי הבריטים, אשר החליטו לגרש את המעפילים מהארץ וריכזו אותם באוניית גירוש בשם "פאטריה" בנמל חיפה, בכוונה להעבירם למחנה בקפריסין. בעת ההמתנה כתבו הלה ונשים נוספות מכתב לשלטונות, בו הסבירו שבעליהן נעלמו עם האונייה "פנצ'ו" והתחננו שהבריטים ייתנו להן להיכנס לארץ.

יומיים אחרי משלוח המכתב אירע אירוע ששינה את מצב הדברים - אנשי ה"הגנה" החליטו למנוע את הגירוש על ידי פיצוץ קטן באונייה, אולם בשל טעות בהערכת חוזקה גרם הפיצוץ לטביעתה וכ-270 אנשים מבין כאלפיים שנכלאו בה טבעו. הלה הייתה בין הניצולים, ונשארה בארץ.

באמצע שנת 1944 שוחרר יצחק והגיע לארץ. כאן התאחד עם הלה והם עברו לגור בשכונת גאולה בירושלים.

בבוקר 19.05.1948, חמישה ימים אחרי הקמת המדינה, פלשו לתחום העיר ירושלים שלושה גדודים סדירים של הצבא הירדני, אליהם הצטרפו חיילים מצרים וכוחות ערבים מקומיים. כך החל הקרב המכריע על גורלה של ירושלים, שנמשך בשלב הראשון 24 יממות ברציפות עד להכרזת ההפוגה הראשונה ביום 11.06.1948. במהלך תקופה זו הירבו הערבים להפגיז את השכונות היהודיות של ירושלים, ובקרבות אלו נהרגו בתוך העיר קרוב ל-400 יהודים, למעלה ממחציתם אזרחים שרובם נפגעו בהפגזות.

ביום ה-20 למערכה הגורלית על ירושלים, א' בסיוון תש"ח (07.06.1948), הוגברו ההפגזות הערביות על השכונות היהודיות. ביום זה נפלו חלל 18 יהודים ובהם הלה ובעלה, שנהרגו מנפילת פגז ליד ביתם.

הלה הייתה בת 52 במותה. היא ובעלה הובאו תחילה לקבורה בבית העלמין הארעי שיח באדר, ולאחר כמה שנים הועברו למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.