יצחק ציטר ז"ל

קורות חיים

יצחק, בן מרים וצבי אליעזר, נולד בתרנ"ה (1895) בלודז' שבפולין, עיר גדולה ששליש מתושביה היו יהודים.

גדל בפולין. משבגר התמחה כטכנאי רדיו ועבר לחיות בגרמניה, שם נשא לאישה את הלה.

בסוף שנות השלושים של המאה העשרים, עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוא נעצר על ידי הנאצים בשל היותו פולני והועבר למחנה דכאו. כעבור זמן מה שוחרר ועם עוד כמאה יהודים מהמחנה עלה באמצע שנת 1940 לאונייה "פנצ'ו", שיעדה ארץ ישראל. האונייה שטה כמה חודשים על נהר הדנובה ובחודש ספטמבר, בדרכה לים התיכון, התרסקה על סלעים בים האגאי. 500 נוסעיה חולצו על ידי כוחות איטלקיים אחרי כמה ימים, והועברו למחנה מעצר ברודוס. בהמשך הועברו למחנה מעצר באיטליה, שם שהו עד קרוב לסוף המלחמה.

באמצע שנת 1944 שוחררו ואז הגיע יצחק לארץ ישראל. כאן התאחד עם רעייתו הלה, שהגיעה מגרמניה בשנת 1940 וניצלה מגירוש אחרי הפיצוץ באונייה "פאטריה". כאן גם למד שבשואה נספו רבים ממשפחתו וקהילתו בפולין.

בני הזוג עברו לגור בשכונת גאולה בירושלים.

בבוקר 19.05.1948, חמישה ימים אחרי הקמת המדינה, פלשו לתחום העיר שלושה גדודים סדירים של הצבא הירדני, אליהם הצטרפו חיילים מצרים וכוחות ערבים מקומיים, סה"כ אלפי לוחמים, מצויידים היטב בנשק קל וכבד. כך החל הקרב המכריע על גורלה של ירושלים, שנמשך בשלב הראשון 24 יממות ברציפות עד להכרזת ההפוגה הראשונה, ביום 11.06.1948. במהלך הקרבות הירבו הערבים להפגיז את השכונות היהודיות של ירושלים, ובסיכומם נהרגו בתוך העיר קרוב ל-400 יהודים, למעלה ממחציתם אזרחים שרובם נפגעו בהפגזות.

ביום ה-20 למערכה הגורלית על ירושלים, א' בסיוון תש"ח (07.06.1948), הוגברו ההפגזות הערביות על השכונות היהודיות, ביום זה נפלו חלל 18 יהודים ובהם יצחק ואשתו, שנהרגו מנפילת פגז ליד ביתם.

יצחק היה בן 53 במותו. הוא ואשתו הובאו תחילה לקבורה בבית העלמין הארעי בשיח באדר ולאחר כמה שנים הועברו למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.