צביה פרסי ז"ל

קורות חיים

צביה, בת ורדה (לבית ששון) ושלמה, נולדה בירושלים בז' אלול תרצ"א (20.08.1931), אחות לאברהם, בנימין, שמשון, שולמית, שמחה, הדסה, שבתאי, מרגלית ושרה. היא למדה בירושלים וגרה עם משפחתה בשכונת נחלת אחים. צביה עבדה כעוזרת בית בבית גולדה מאירסון (מאיר) בטלביה.

בבוקר 19.05.1948, חמישה ימים אחרי הקמת המדינה, החל הקרב המכריע על גורלה של ירושלים, שנמשך בשלב הראשון 24 יממות ברציפות והסתיים עם הכרזת ההפוגה הראשונה ביום 11.06.1948. במהלך תקופה זו הירבו הערבים להפגיז את השכונות היהודיות של ירושלים ללא הבחנה. בקרבות אלו נהרגו בתוך העיר קרוב ל- 400 יהודים, למעלה ממחציתם אזרחים שרובם נפגעו בהפגזות.

ביום העשרים למערכה, כ"ט באייר, ער"ח סיון תש"ח (07.06.1948), נהרגו בהפגזות העזות בירושלים 18 יהודים, בהם צביה שנהרגה מיריית צלף בעברה בככר טלביה (רחוב ז'בוטינסקי), מול חומת העיר העתיקה, בעת שחזרה מעבודתה.

צביה היתה בת 17 במותה, הותירה הורים ותשעה אחים ואחיות. הובאה לקבורה בבית העלמין הזמני בשיח באדר ולאחר כמה שנים הועברה לבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.

אחרי מותה נולדה עוד בת להוריה ונקראה על שמה - צביה.