צביה קמלמן ז"ל

קורות חיים

צביה, בת יעקב וצפורה, נולדה בירושלים בתר"ע (1910).

גדלה בעיר והקימה את משפחתה בשכונת מאה שערים: נישאה לנפתלי ונולדו ילדיהם עליזה, שמואל, צפורה, יהושע ופנינה פרל. צביה היתה עקרת בית וניהלה משפחה למופת.

בבוקר 19.05.1948, חמישה ימים אחרי הקמת המדינה, החל הקרב המכריע על גורלה של ירושלים, שנמשך בשלב הראשון 24 יממות ברציפות עד להכרזת ההפוגה הראשונה ביום 11.06.1948. במהלך תקופה זו הירבו הערבים להפגיז את השכונות היהודיות של ירושלים ללא הבחנה. בקרבות אלו נהרגו בתוך העיר קרוב ל- 400 יהודים, למעלה ממחציתם אזרחים שרובם נפגעו בהפגזות.

ביום האחד עשר למערכה, שבת כ' אייר תש"ח (29.05.1948), הופגזו השכונות היהודיות בכל רחבי העיר ללא הרף. ביום זה נהרגו 17 יהודים, בהם צביה ובתה התינוקת פנינה. אחרי פגיעות במקלט החליטה המשפחה לעבור למקלט יותר בטוח, הבעל נפתלי והילדים הגדולים יותר יצאו ראשונים ורק אחרי שהגיעו בשלום יצאה לדרך צביה והתינוקת בזרועותיה, הן נפגעו מפגז בעברן ברחוב, צביה נהרגה במקום ובתה פנינה נפצעה קשה. בני המשפחה לא ראו אותן והשתיים שכבו ברחוב הריק מאנשים זמן רב עד שעבר שם יהושע, בנה של צביה שבא לחופשה מהצבא, ראה את אימו המתה ולקח את אחותו לבית חולים אך היא מתה בדרך.

צביה היתה בת 38 במותה, הותירה בעל וארבעה ילדים. הובאה לקבורה לצד בתה בבית העלמין הארעי בשיח באדר ולאחר כמה שנים הובאו למנוחת עולמים בבית העלמין בהר המנוחות בירושלים.