עקיבא ברגר ז"ל

קורות חיים

עקיבא, בן יעקב וחוה, נולד בעיר ז'יטומיר ברוסיה בד' בניסן תרנ"ב (01.04.1892), בן שני למשפחה בת תשע נפשות. הוא קיבל בבית חינוך יהודי ולמד עברית בנוסף לחינוכו הכללי.

עקיבא סיים לימודי טכנאות שיניים בפוליטכניקום ואף החל ללמוד רפואת שיניים, אך החיידק הציוני דבק בו ועם קבוצת חלוצים עבר לעיירה דובנה בפולין, שם "שקל" את השקל הציוני ובכך הצטרף להסתדרות הציונית. משם נסע עקיבא להשתטח על קברו של הרצל בוינה ובעיר זו קיבל דרכון לעלייה לארץ ישראל, הוא לא נעזר בהסתדרות הציונית ושילם על הדרכון והנסיעה מחסכונותיו.

בסוף 1923 עלה עקיבא לארץ והתיישב בנצרת, עבד כטכנאי שיניים אך המצב היה קשה מאד. בסוף שנת 1924 עבר לירושלים, נשא לאישה את מינה לבית דלינסקי ונולדו ילדיו: אליהו ויעקב שאול. הוא עבד כטכנאי שיניים. בשנת 1947 קיבל רשיון לעסוק בריפוי שיניים, וחלה הטבה במצב הכלכלי של המשפחה.

עקיבא היה בעל נפש פיוטית ולירית, אהב שירה - בייחוד את שירי אורי צבי גרינברג, רחל ואלתרמן - ואהב את נופיה של ירושלים. הוא נהג לצפות בזריחות מעל מדבר יהודה מהר הצופים. בכל תשעה באב הלך עם בניו לשמוע תקיעת שופר בכותל - מעשה אסור מטעם ממשלת המנדט שקיומו היה לסמל שיבת היהודים לארץ - והצטרף לטיולים על חומות העיר העתיקה עם הטייל ד"ר וילנאי.

המוטו של עקיבא בחיים היה "עזור ותיעזר", נהג להפריש מהכנסתו לקרנות עזרה לעניים ולטפל ללא תשלום בשיני נזקקים. פעם שאלו בנו אם הוא בטוח שהקבצן שראו אכן נזקק הוא, ועקיבא ענה כי מוטב לתת צדקה לאלף אנשים שאינם נזקקים ולא להחמיץ חלילה מתת לאיש הזקוק לכך באמת. הוא נהג כבוד בכל אדם, עשיר כעני וחילוני כדתי.

אירוע שהותיר בעקיבא רושם עז היה טקס הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים ב- 1925. לימים לקח את בניו לטייל בספרייה הלאומית ובאמפיתיאטרון, ושאיפתו היתה שיגיעו ללמוד באוניברסיטה.

מתום מלחמת העולם השנייה עשה עקיבא מאמצים לברר גורל משפחתו שנשארה ברובה באוקראינה, אך עד נפילתו לא גילה פרטים רבים.

בבוקר 19.05.1948, חמישה ימים אחרי הקמת המדינה, החל הקרב המכריע על גורלה של ירושלים, שנמשך בשלב הראשון 24 יממות ברציפות והופסק בהכרזת ההפוגה הראשונה ביום 11.06.1948. במהלך תקופה זו הירבו הערבים להפגיז את השכונות היהודיות של ירושלים ללא הבחנה. בקרבות אלו נהרגו בתוך העיר קרוב ל- 400 יהודים, למעלה ממחציתם אזרחים שרובם נפגעו בהפגזות.

ביום החמישי למערכה, י"ד באייר תש"ח (23.05.1948), נהרגו בירושלים 25 יהודים, בהם עקיבא. הוא חזר לביתו ממשמרת במסגרת "משמר העם", יצא להביא את מנת הלחם המוקצבת למשפחה ונפגע מפגז, תשעה ימים אחרי קום המדינה לה ציפה כל חייו.

עקיבא היה בן 56 במותו. הותיר אישה ושני בנים. בגלל ההפגזות הכבדות הובא לקבורה ללא נוכחות אשתו וילדיו בבית הקברות הארעי שיח באדר, ולאחר כמה שנים הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הר המנוחות בירושלים.