רות מיוחס באומן ז"ל

קורות חיים

רות, בת רחל ומרדכי דוד באומן, נולדה בשנת תרע"ד (1915) בסלופצ'ה, סמוך לעיירה קונין במחוז פוזנן, פולין. עלתה ארצה בשנות השלושים והתגוררה בירושלים.

רות נישאה בשנת 1939 לבן-ציון מיוחס, מאחת המשפחות הספרדיות המיוחסות והותיקות בירושלים שאבותיה הגיעו ארצה לאחר גירוש ספרד ב– 1492. בן-ציון (ציון) נולד בחברון. בנעוריו עבר לירושלים, בתחילה ללמוד ובהמשך לעבוד. ידע ערבית על בוריה ועסק ברכישת אדמות שהפכו לאדמות לאום עבריות. היה פעיל בש"י, שירות הידיעות של ההגנה.

המשפחה גרה ברחוב בן יהודה בירושלים עם שלושת ילדיהם: רחל, ניצה ויובל. היה זה בית מגורים חדש בצמוד למלון "אטלנטיק". מדירתם בקומה האחרונה צפו בני המשפחה במעגלי ההורה הסוערים, כשנודע על החלטת האו"ם על הקמת המדינה בכ"ט בנובמבר. הדירה שימשה כנראה גם כדירת השרד של האב, איש הש"י, שעסק בשליחות עלומה עד יום מותו. בנופלו הוכר כחלל צה"ל וסיפורו מופיע בספר "יזכור", שהוציא משרד הבטחון לחללי מלחמת העצמאות.

במהלך חודש פברואר 1948 החליט עבד אל קאדר אל חוסייני, מפקד הכוחות הערביים באזור ירושלים, לבצע פיגוע גדול בלב ירושלים היהודית. משימה זו בוצעה על-ידי שישה עריקים, שוטרים וחיילים בריטים ששיתפו פעולה עם הערבים וגנבו למענם שלוש משאיות צבאיות ומשוריין אלחוט בריטי. על שלוש המשאיות הועמסו למעלה מטונה חומרי נפץ וכן אמצעי חבלה נוספים. ארבעת כלי הרכב, נהוגים על-ידי העריקים הבריטים, יצאו לדרכם בשעת בוקר מוקדמת של יום 22.02.1948 מעימוואס ליד לטרון.

בהגיעם למבואות ירושלים, ליד רוממה נעצרו על-ידי מחסום יהודי, שלאנשיו ניתנה הוראה לעשות חיפוש ברכב ונוסעים ערביים אך לא ברכב בריטי. לכן לא יכלו אנשי המחסום לעצור את השיירה והיא המשיכה בדרכה לרחוב בן יהודה במרכז ירושלים היהודית. כלי הרכב עצרו, המפגעים הדליקו את פתילי חומר הנפץ וירו בשני יהודים שעברו בסמוך, ומיד עלו על המשוריין והסתלקו מהמקום בנסיעה מהירה.

בהתפוצצות האדירה, שארעה סמוך לשעה 06:30 בבוקר יום ראשון י"ב באדר א' תש"ח (22.02.1948), נהרסו ארבעה בניינים, המלונות "אטלנטיק" ו "אמדורסקי", בהם היו הרוגים רבים, ושני בנייני דירות נוספים. כמו כן נפגעו קשה בניינים נוספים בסביבה. רוב הנפגעים שהו בבתים שנהרסו ובבתי המלון, בהם היו משפחות שלמות שמתו בשנתן. בפיצוץ וביריות נפגעו מאות אנשים ונהרגו 50, בהם רות, בעלה בן-ציון שהיה חבר "ההגנה", בנם הפעוט יובל, ושולמית, אחותה הצעירה של רות שהתגוררה עמה בעת הפיצוץ. חמישים שנה לאחר האירוע שבו הפיצוצים, המתאבדים המתפוצצים ושאר מלאכי חבלה לרחוב בן יהודה ולמשולש הסמוך: בן יהודה – המלך ג'ורג' – רח' יפו, אך מעשה הזדון של אדר א' תש"ח היה ונותר הנורא מכולם.

בת 33 היתה רות במותה. בעלה, בנה ואחותה מתו איתה. הובאה למנוחת עולמים בבית העלמין בסנהדריה, ירושלים. הותירה שתי בנות שניצלו בנס וחולצו מתוך הריסות הבית שחרב עד היסוד, ניצה בת השלוש ורחל בת החמש וחצי. הן גדלו בבית דודתן יהודית, התחנכו והתחתנו בירושלים. לרחל מיוחס-ברוזה שישה ילדים. הבכורה צרי, משמרת בשמה את שם (בן) ציון, רות ויובל. ראשון בניה הוא יפתח-בן ציון. לניצה מיוחס- אלבר חמישה ילדים, וצעיר בניה הוא יובל.

הוסיפו רחל וניצה: "רות ושולמית לבית באומן לקחו עמן לקברן את סיפור משפחתן. משברירי ידיעות שנלקטו לימים נודע, שלרות ושולמית הייתה אחות בכורה – חיה הלה. היא נישאה בעיירת הולדתה למשה אהרון הלטר, שלקחה עימו לעיירה ויילון ממערב ללודז'. לחיה נולדו חמישה ילדים. ב-1942, ביום הראשון לפלישה הנאצית לפולין, גלים של מטוסים הפציצו את העיירה וזינבו בבורחים ממנה. בקיץ 1942 השמידו הנאצים בחנק, במשאיות הגזים בכלמנו, את כל היהודים שנותרו בויילון. רחלה גיטלה, ילדתה הבכורה של חיה, היתה רק בת שבע, נחה אידס בת שש וחנה מינדל, שנולדה לתוך המלחמה, היתה כמעט בת שלוש. ראשון הבנים היה כבן ארבע ושמו אינו ידוע, ואחרון הילדים היה עולל וגם שמו אינו ידוע.

הוספנו משפט זה כאן כי: לכל איש יש שם. יהי המקום הזה 'שם' וזיכרון לחיה, למשה ולחמשת ילדיהם".