יעקב יוסף יצחקי ז"ל

קורות חיים

בן שרה וצדוק. נולד בשנת 1868 בינינה אשר ביוון, שהיתה נתונה לשלטון טורקי. למשפחת יצחקי היתה שלוחה מושרשת בארץ שנים רבות, ואחד מבניה, הרב שלמה יצחקי, כיהן בשנת 1715 כרבה הראשי של ירושלים. לפני לידתו של יעקב שהו הוריו שנים מספר ביוון, ובהיותו בן 6 חזרה משפחתו לארץ ישראל והשתקעה בין חומות העיר העתיקה. כאן למד בתלמוד תורה.

משבגר, נשא יעקב אישה, ובתו הבכורה וחמשת בניו נולדו בעיר העתיקה. עם בניין השכונות החדשות מחוץ לחומות העיר העתיקה עבר יעקב עם משפחתו לשכונת הבוכארים בירושלים, ושם נולדו לו עוד בן ובת. יעקב התפרנס מעבודת הפחחות והיה שמח בחלקו.

הוא היה אדם ישר, צנוע ועניו, בעל חוכמת חיים טבעית. לאומי מאוד, קנאי לעמו ולארצו, וחש תמיד לעזרת יהודים מוכים. הוא היה שלם עם החינוך הדתי שקנה בנעוריו, הקפיד על קיום המצוות קלות כחמורות, וברוח הלאומיות והדתיות חינך את בניו ובנותיו.

יעקב דיבר ברהיטות שבע שפות: עברית, ערבית, טורקית, ספרדית, יוונית, יידיש ובוכארית. שלא על-מנת לקבל פרס נהג לתרגם לטורקית בקשות, שהוגשו לשלטונות הטורקיים.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה ריחפה סכנת מאסר על בני-משפחתו מצד הטורקים, מהיותם נתיני ארץ אויב (יוון הצטרפה לאנגליה ולצרפת במלחמה נגד הטורקים והגרמנים). כל ידידיו ומכריו המרובים לא עמדו לו בעת צרתו, ולכן ברח יעקב עם משפחתו באישון לילה למזכרת בתיה, היא עקרון. משם נדד לגדרה ולרחובות, ובעזרת הבנים הגדולים מצא פרנסתו בעבודות חקלאיות. עם תום המלחמה חזרה המשפחה לירושלים, ושבה לשגרת חיים נורמלית.

בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו - תרצ"ט, ולמרות איומים על חייו והסכנות בדרכים, המשיך יעקב בעבודתו כפחח בכפרים ערביים בסביבות ירושלים.

ביום כ"א באייר תרצ"ח (21.5.1938), עת סיים יעקב את עבודתו בבית מוכתר הכפר ליפתא והיה בדרכו לשכונת יפה נוף, התנפל עליו ערבי שארב לו ודקרו למוות.

בן 70 במותו. יעקב יוסף הובא למנוחת עולמים בחלקת הקדושים שבבית העלמין בהר הזיתים, ירושלים. הותיר אישה, שישה בנים ושתי בנות.

בניו של יעקב יוסף נקמו את דמו, והוציאו להורג את רוצחו.