הניה שולמי ז"ל

קורות חיים

בת פרידה ויצחק איצקוביץ. נולדה בשנת 1901 בכבדן, ליטא, למשפחה שומרת מסורת. בעיר מולדתה סיימה את לימודיה היסודיים, ולאחר מכן המשיכה בלימודיה התיכוניים, אבל הפסיקה אותם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

בגיל 16 נטשה את בית הוריה ואת אורח-החיים המסורתי, ששוב לא היה לרוחה, ועברה לעיירה סמוכה, שבה למדה ועבדה. אחר-כך הצטרפה לחוות הכשרה של "החלוץ", ובשנת 1924 עלתה לארץ-ישראל. בארץ הצטרפה תחילה לחבורת הפועלות במסחה, וכאשר התפזרה החבורה, עברה לגן-שמואל.

משחלתה בקדחת, עזבה את המקום ועברה לפלוגת עבודה בגדרה. בפלוגה נטלה חלק בכל המלאכות הדרושות: תחילה במטבח, ואחר-כך גם בשתילת טבק וקטיפתו. כעדות אליעזר בעלה, שנקשרה עמו שם, "היא ליכדה סביבה את כל חברי הפלוגה, חלוצים יוצאי ארצות שונות, עםהרגלי חיים ודיבור שונים, וגיבשה אותם לגוף קיבוצי אורגני".

כעבור זמן יצאה עם בעלה להיות עם ראשוני המתיישבים במושב כפר-יהושע. גם שם גילתה מסירות וחריצות בכל ענפי המשק: במטע, ברפת, בלול, בגן ובשדה. כל זאת - בצד העבודת במשק הבית וגידול הילדים. עם זאת הקדישה מזמנה לבעיות כלליות במושב, ובעיקר לענייני החינוך.

אורח-חייה ועיסוקיה גרמו לה הנאה מרובה. "הנני כה מאושרת בעבודתי", כתבה לחברה בדרום-אפריקה שהזמינה אותה לבקרה כדי לנוח מעט מעמלה, "שלא אוותר גם על חלק ממנה בעד כל הון. הנני מברכת את העבודה על המנוחה. 14 - 15 שעות עבודתי ביום עוברות עלי בהנאת יצירה".

ביום כ"ה בשבט תרצ"ט (14.2.1939), בשעות הערב, יצאה הניה כדי לסגור את הרפת לקראת הלילה. ממארב לא רחוק נורו לעברה יריות, שפצעוה קשה, ובאותו לילה מתה מפצעיה.

היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר-יהושע. הניחה בעל, בת, שני בנים, אם ואח.

ביום השלושים למותה הוציאו חברי המושב חוברת לזכרה, ובה דברי חברים על דמותה ומעשיה.