שלמה עצמון רייטמן ז"ל

קורות חיים

שלמה, בן יחיאל-צבי ורבקה, נולד בכ"ה בניסן תרפ"ט, (05.05.1929), בסוכצ'ב, פולין.

שלמה היה ניצול שואה, היחיד ששרד ממשפחה בת שבע נפשות. בספר זכרונותיו, שפרסם כעבור שנים, תיאר מסכת סבל וייסורים הגדושה במאבק הישרדות הירואי.

אחרי המלחמה עלה לארץ ישראל בגפו במסגרת עליית הנוער, ונכלא על-ידי הבריטים בקפריסין. בגיל 17 הגיע לקיבוץ דן והשתלב בחיי המשק. במלחמת העצמאות התגייס לפלמ"ח, לחם בקרבות תל עזזיאת והשתתף בהגנה על הגליל.

לאחר עזיבת הקיבוץ, עבר למושב משמר איילון ועבד בסוכנות היהודית כמדריך חקלאי. בסוף שנות החמישים החל לעבוד בשירות בתי הסוהר. חבריו לעבודה סיפרו שהיה תמיד אות ומופת לאסירים ולסוהרים כאחד.

"במשך כל תקופת עבודתו בשירות התגלה שלמה כאדם ישר, לויאלי, הגון ומסור בצורה יוצאת דופן", סיפרו הממונים עליו, "הוא הקפיד באופן קיצוני על דיוק ושמירת רכוש בית הסוהר. אהבתו לארץ ישראל הייתה ללא גבול, ותמיד דיבר על כך שחייבים להגיע להסדר שלום עם הערבים למען שלום המדינה". בשנת 1986, לאחר 27 שנות עבודה, פרש לגימלאות משירות בתי הסוהר. מאז עבד במפעל לקפה בלוד, עיר מגוריו מאז עזב את המושב.

שלמה היה נשוי לבת-עמי ואב לשלושה: נאורה, עזרא ויוחאי. כחניך תנועת השומר הצעיר, היה קנאי לרעיונותיה כל חייו. איש עבודה מסור ונאמן היה, איש ספר, צמא דעת, בעל השקפת עולם הומניסטית ומאמין נלהב בדו-קיום בין יהודים לערבים.

ביום חמישי ג' בתמוז תשמ"ט, (06.07.1989), בשעה 11.00 בבוקר, יצא אוטובוס אגד בקו 405 לנסיעה מתל אביב לירושלים. בין הנוסעים היה שלמה. לבני משפחתו לא סיפר על תכניתו לנסוע לירושלים. ייתכן והתעתד לקנות מתנות לכלתו המיועדת, אותה היה אמור לפגוש בקנדה בשבוע שלאחר מכן. האוטובוס עבר את צומת הפנייה לנווה אילן, כאשר מחבל התנפל על הנהג והסיט את ההגה לימין. האוטובוס פרץ את גדר הביטחון והתדרדר לתהום. מעצמת המכה, החל האוטובוס לבעור ורבים מהפצועים לא הצליחו להימלט מתוכו. 16 נוסעים ניספו, בהם שלמה, ועשרות נפצעו.

בן 60 במותו. שלמה הותיר אישה וילדים. הובא למנוחות בבית העלמין בלוד.