יהודה רוטנברג ז"ל

קורות חיים

אחיו של יוסף, שיחד אתו נרצח. יהודה נולד בשנת 1898, בעירה ולודבה, לאביו ר' דב, בן תורה ומשכיל, מחשובי העירה. ר' דב נמנה על ה"מזרחי", אך איננו, מטבעו, איש-מעשה בעניני צבור: מוטב לו לשבת באהלי-שם ולהגות ביפיפיותו של יפת. רק בשעה שנשקפת סכנה לענין מעניני הציונות, בשעה שמתגלה פרץ בחומתה, הוא ממהר לעמוד בו: "עת לעשות לד'-הפרו תורתך".

יהודה נתחנך, כאחיו יוסף, חינוך מסרתי-השכלי: על ברכי גפ"ת והספרות העברית החדשה. יהודה קושר גם הוא, כיוסף, את נפשו ואת גורלו ברעיון הציוני מצעירותו. הוא נמנה בעירו על צעירי "מזרחי". אולם, הוא נבדל מאחיו בקו יסודי: פעלתנותו אינה שופעת החוצה, כאצל יוסף, אלא מופנית היא כולה פנימה, לנפשו. שתקן היא, מכונס לתוך עצמו, מעמיק הגות לעצמו; פורש תמיד לקרן זוית, אינו מהלך מעולם באמצע המדרכה, אלא נדחק לעבור לצדי-דרכים. איזו עקשנות יוקדת חורשת ארץ מעניתה בנבכי נפשו, מפה אותו, שיפקיע את עצמו ואת רחשי שאיפתו בשלימות, בפועל ובמעשה, בלי אומר ודברים. ומזמן שעמד יהודה על דעתו הציונית, הוא יוצא עם התחלת האביב, מדי שנה בשנה, כל זמן שהוא שרוי בגולה, לעבודת אדמה; והוא עובד את העבודה הזאת, שרוב בני העיר רואים בה "עבודת גויים", באהבה, בדבקות-פסופים ממש. הוא דוחק את קץ ישיבתו בגולה.

בשנת 1919, בימי האנדרולומוסיה שאחרי המלחמה, כשהדרכים הן עדיין בחזקת סכנה, עולה יהודה לארץ. עליו לגנוב גבולות עד שהוא נכנס ובא לרומניה; שם הוא מחכה. אינו מצליח לצאת את רומניה במשך זמן מה - בינתים הוא סובל ממיעוט כסף, מאי-ידיעת הארץ והשפה, מרדיפות הרשות והמשטרה.

סוף סוף הוא עולה ומגיע לארץ. הוא נכנס כחבר להסתדרות העובדים. שאיפתו להכנס לעבודה חקלאית עולה בתוהו. הוא עומד לעבודה שחורה. אך גם זו אינה תמיד בנמצא. יהודה סובל. הוריו וחבריו בחוץ לארץ יודעים את מצבו הקשה ; שולחים לו כסף-יהודה מחזיר את משלחי הכסף בזה אחר זה. סוף סוף הוא מסתדר בעבודה. בינתים עולה אחיו יוסף לארץ. הם מחליטים להתמחות בעבודות הבנין, ולעבוד בהן יחדו.

ביום הששי, י"ז באב, יצא יהודה עם יוסף לעבודה, כרגיל. הם עבדו בסביבת שער-יפו, בטיוח הטרנספורמטור של חברת החשמל הירושלמית. וכשחזרו מעבודתם, התנפלו עליהם הערבים, על יד שער-יפו, ופצעום. שוטרים שנמצאו שם, הכניסו את יהודה ויוסף לתוך צריף של נפח, בקרבת מקום, וסגרו עליהם את הדלת. הפורעים, כשלש מאות איש, התפרצו לתוך הצריף, ורצחו את יהודה ויוסף-בסכינים, חרבות, אבנים ואלות.