משה דוד קושק חגורי ז"ל

קורות חיים

נולד בשנת תרנ"א (1891) בעיר קורסובקה, לטביה, לאביו ר' שלמה ואמו רבקה.

ר' שלמה, סופר סת"ם, ש"ץ, מופלג בצניעות וביראת שמים, רגיל היה לחזור על מאמר חז"ל: "דרך ארץ קדמה לתורה". הוא מחנך את בנו לתורה ולתעודה, אך נותן את דעתו להדריכו קודם כול לדרך ארץ ולמידות טובות: לענווה, לוותרנות, לאהבת הבריות. כך עוברות על משה-דוד תקופת הילדות והבגרות: מתוך צניעות, שקט, ענוותנות. מעטים החברים הזוכרים אותו, והיודעים את פרטי חייו.

בשנת 1920 נושא משה-דוד אישה: בת עשיר, בעל קרקעות. משה-דוד מקבל בנדוניא חלק מאחוזת חותנו, מתישב ועובד בה. יום יום הוא סר לעיר, משתתף בעסקי הכלל, ביחוד בעניינים הנוגעים לארץ ישראל ולבניינה. כעבור כמה שנים נבחר משה-דוד לחבר ועד הקהילה, ואף כאן הוא מגלה עירנות מיוחדת לעניני ארץ ישראל. פתאום בא שינוי במצבו: ממשלת לטביה מאשרת את החוק על הלאמת הקרקעות - משה-דוד יורד מנכסיו. וגדול דכאונו הנפשי מן החמרי: עליו לעלות לארץ ישראל לא מתוך רווחה כאשר קיווה, כי אם מתוך מצוקה.

בחודש ינואר 1926 עולה משה-דוד לארץ, יורד לחופה של יפו, ועובר מיד לירושלים. כבעל אחוזה לשעבר הוא מקבל באהבה את העבודה השחורה, עוסק בעיקר בהובלה. הוא חבר בהסתדרות העובדים, אך משתדל שחייו ועבודתו יהיו סמויים מן העין. נחבא אל עצמו.

פתאום ועיני רבים נשואות אליו: בליל ראש השנה תרפ"ז מתנפל עליו ערבי, ברחוב יפו, ודוקרו. פצוע קשה הוא מובל לבית החולים; קם מחליו לאחר חודש וחצי. חייו ניצלו מן הפגיון הערבי, כדי שהאלה הערבית תשים להם קץ, לאחר כשלוש שנים.

היה מן הראשונים שנפלו חללים בימי העברות. ביום הששי, י'ז באב תרפ"ט (23.08.1929), באותו רחוב יפו, נחבט משה-דוד באלות ההמון הערבי מתוך התעללות-פרא. כעשרה רגעים נמשכו חבלי מיתתו הנוראים.

משה-דוד היה בן 38 במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים בירושלים.