סנ"צ ניסן בן ישראל ז"ל

קורות חיים

ב-9 בדצצמבר 1927, בלבוב (אז פולין), נולד בני ניסן ז"ל. לא נתתי לו שם לועזי, כי שאפתי להשתקע בארץ ישראל. אני זוכרת, שכשניסן היה רק בן שנתיים, הוא למד לקרוא מתוך משחק של קוביות עם אותיות שקיבלה אוחותו הגדולה. כשהייתי מטיילת איתו ברחובות, הוא היה קורא את השלטים, וממספרי החשמלית למד את הספרות.

הוא למד בבית ספר מת"ת (מציון תצא תורה). הוא לא היה חרוץ בשיעורים, ולהפתעתי כל שנה סיים את לימודיו והתקדם לכיתה הבאה. הוא קרא הרבה וגם אהב לשמוע ממני סיפורים בלי גבול.

בבית הספר היו ילדים שלא היה באפשרותם לשלם. הוא היה מתחבר איתם, הביאם הביתה וביקש שאקבל אותם יפה ואכבדם באכילה ושתייה.

בשנת 1940, כשפרצה המלחמה בין רוסיה לגרמניה, ופולין נכבשה על ידי הרוסים, הוגלינו מפולין לרוסיה, כי בעיני הקומוניסטים היינו טריפה - היינו בעלי אחוזות ובתי הבראה (100 חדרים). אביו של ניסן נשלח למחנה ולא שב משם. 5 שנים סבלנו מרעב ומקור, ובזמנים קשים היה ניסן מבקש שאספר לו על ארץ ישראל. הוא לא למד בבית ספר רוסי, כי סבל כל אותה עת ממלריה, אך ימים שלמים היה יושב בספרייה ולומד רוסית ואנגלית. בגיל 15 היה ספרן, בעת שצעירים רוסיים התגייסו לצבא.

עזבנו את רוסיה בשנת 1945 ועברנו לגרמניה, שם ריכזו השליחים מישראל את הילדים לעלייה לישראל.

ניסן עלה לארץ במחתרת, במסגרת עלייה ד'. הוא הגיע לקיבוץ דגניה א', שם היו לנו קרובי משפחה.

לאחר שהשתתף במלחמת השחרור התגייס לחיל הים. 13 שנה שירת ניסן בצבא הקבע, ובתקופה זו למד לבחינות בגרות והמשיך בלימודי משפטים. הוא נשא אשה ונולדו לו 2 בנים.

במלחמת ששת הימים הציל ניסן ילדה ערבייה. המקרה, שפורסם על ידי כתב אוסטרי ששהה בארץ, זכה להדים בארץ ובחו"ל.

לאחר מכן עסק ניסן בארגון משלחות לגרמניה, לקירוב בני הנוער משני העמים.

ניסן הוא בן לשושלת של תלמידי חכמים ולומדי תורה, וירש את התנהגותם ואופיים. היה אופטימי, שופע הומור ואהוב מאוד בחברה. ידיד נאמן בלב ונפש. לבו היה מלא אהבה ולב זה נדם.

בשנים האחרונות שירת במשטרת ישראל, עד שנפטר ממחלתו הקשה. מתנת שמים שלא ידע על קיצו הקרב.

השאיר אחריו אשה (אשת חיל) ושני בנים חרוצים ומוכשרים - אודי וירון.

"חבל על דאבדין ולא משתכחין".



(רשימה שכתבה האם בחוברת ובה שירים שכתב בהוצאת המשפחה)