תפריט נגישות

טוראי לי לילוש כהן ז"ל

לי כהן
בת 19 בנפלה
בת אורלי ואהרון
נולדה בבית שמש
בי' בשבט תש"מ, 28/1/1980
התגוררה בירושלים
התגייסה ב-27/10/98
שרתה בחיל הקשר והתקשוב גד' 372
נפלה בעת שירותה
בט"ז בטבת תשנ"ט, 4/1/1999
מקום נפילה: פיקוד מרכז
באזור ירושלים והסביבה
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ד, חלקה: 9, שורה: 05, קבר: 11.
הותירה: הורים ושני אחים: מאור ורותם

קורות חיים

לי נולדה ב-28.1.1980 בבי"ח "הדסה עין כרם" שבירושלים. תינוקת יפיפיה. כל האחיות בבית החולים היו פעורות פה אל מול יופיה המדהים, הפנים הבהירות, הנקיות והברורות כל כך. תינוקת נוחה ונעימה. כולם אהבו אותה והיה פשוט כיף לגדל אותה. עד כיתה ו' למדה בביה"ס "ז'בוטינסקי". תלמידה שבלטה בקשריה החברתיים, הייתה מקובלת חברתית, מצטיינת בלימודיה ובאסיפות ההורים-שמעתי רק דברים טובים. מקור נחת-למשפחה, לסביבה, לכולם.

בכיתה ז' יצאה לפנימיית "בוייאר"שבירושלים, שם למדה בתנאי פנימיה עד כיתה ט' ואח"כ סיימה תיכון בבוייאר כאקסטרנית. בתקופה זו עברנו להתגורר בשכונת "בית הכרם" בכדי שללי יהיה קל להגיע לביה"ס. כמו כן, רציתי שתגור איתנו בבית ולא בפנימיה. לי מאד אהבה את חיי החברה בפנימייה ויצרה קשרים משמעותיים עם חבריה שם.

לי חשבה שכל נושא הלימודים והמסגרת הבית-ספרית מיותרים, כיוון שלדעתה החיים מורכבים ויש כל כך הרבה מה ללמוד ושהלימודים בבית הספר לא מכינים לחיים. יחד עם זאת, השתדלה לעמוד במטלות הלימודיות ואף הגיעה להשגים מרשימים. לאורך כל הדרך לא היו בעיות התנהגות ולי מאוד בלטה ביכולת ליצור קשרים עמוקים.



לי - ילדה עם שמחת חיים, אופטימית, אהבה לצחוק. לי היא שילוב של הומור ורצינות, של רוח וחומר - אהבה מאוד תרבות כגון: תערוכות, ביקור במוזאונים, קריאת ספרים, ולצד זה אהבה לבלות בפאבים ודיסקוטקים.

לי מאוד מרשימה בהופעתה החיצונית. גם כשלבשה חשוף - לא נראתה חושפנית. תמיד לבושה 'טיפ-טופ', בהתאם לצו האופנה והיא היתה מקור חיקוי לחברותיה שהיו ממתינות לראות מה ואיך לבשה.



לי מאוד אהבה לכתוב שירים, מחשבות וכשראתה שירים שדיברו אל ליבה - נהגה להעתיק ולצטט.

לי אהבה לצייר אהבה לטייל גם טיולים בטבע וגם טיולים אקסלוסיביים. במהלך חייה הייתה במשלחת לגרמניה ושהתה שם כ-3 שבועות. לי חזרה עם רשמים מאוד חזקים. הצטלמה המון, ומה שמייחד את האלבומים הרבים שלה אלו הכתוביות המצורפות לתמונות. הכל מתועד בסדר מופתי וכשקוראים את הכתוביות - אתה לומד להכיר את לי - ילדה מיוחדת שהיו בה שילובים נהדרים ומיוחדים. לי מאוד הושפעה מהנסיעה לגרמניה ולצד ההנאות שספגה בטיול, חזרה עם רשמים כבדים מגודל הטראגדיה של העם היהודי. בסוף כיתה י"ב נסעה יחד עם חברתה אלאיל לטיול בארה"ב לחודש. לי חזרה עם רשמים אדירים וגם שם כתבה יומן - מסע שתיאר את החוויות האדירות שחוותה. הצטלמה בלי סוף וכמובן, ליד כל תמונה - התרשמות, ציון תאריך, מקום. פשוט הנאה לראות את האלבומים עם תמונות הנוף המרהיבות בשילוב היופי המדהים של לי.



לי אהבה נופים, אהבה את הטבע ואהבה את האמנות, צילמה כמו צלמת מיומנת. לאחר שספגה את היופי, את הגודל המרשים, את המפגשים המעניינים שקשרה עם ישראלים שאיתם היא מצולמת, החליטה לראות נוף מסוג אחר וירדה לסיני. גם משם חזרה עם חוויות מסוג אחר. השקט והשלווה של סיני מאוד קסמו לה. הצטלמה עם הבדואים ויצרה קשרים מדהימים במהירות.

לי - ילדה עצמאית, בעלת רצון משלה, בעלת בטחון ויכולת לכבוש את כולם עם הקסם האישי שלה.לצד הרצינות שבה לקחה את הדברים, אהבה להשתולל, לשמוח, לרקוד ולאהוב.

כשהחליטה שהיא רוצה לנהוג - עשתה זאת במהירות מדהימה. עברה תיאוריה ראשונה, טסט ראשון, והמורה היה פשוט מוקסם מיכולת הלמידה המהירה שלה.

לי - ילדה שכיף לאהוב, כיף לגדל. זו המתנה הכי יפה שקיבלתי בחיים.

את הקשר שלנו אפשר לאפיין במילה אחת - מדהים, ואין פה שום הגזמות. היה לנו קשר נפלא, כבוד הדדי, הרבה טוב. נהגנו לטייל יחד, לבקר בתערוכות וגם ללכת להצגות. זכור לי שהיינו ב"אנטיגונה" והיו מס' מבקרים שפיהקו בקול רם והיא הביטה בי בחיוך המיוחד שלה ואמרה: "אמא, איך הם יכולים להירדם בכזה דבר?" ושתינו חייכנו ואני התמוגגתי.

בזמני החופשות נהגה למלצר וגם עבדה במספר מקומות בירושלים. תמיד כשחזרה נהגה לרשום לי פתק בזו הלשון: "לאמא - שיהיה לך יום מהנה וכייפי. בהרבה אהבה - לי". וכשהייתי רואה את הפתקים הללו, הייתה מקבלת אנרגיה לכל היום. לי מעולם לא שכחה ימי הולדת של אחים, אחיות חברים, וחברות ותמיד נהגה לקנות מתנות בצירוף ברכות, שלקרוא אותם היה פשוט מרגש. נהגנו לשוחח על הכל: ביה"ס, חברים, משפחה ואני מוכרחה לציין שתמיד התרשמתי מיכולת ההבעה שלה, מהבגרות, ומיכולת הניתוח והעומק אליהם הגיעה.

כולם אהבו את לי, אהבו את היופי הפנימי, האצילות, הרגישות, החכמה וגם את היופי החיצוני, הלבוש, העדנה, הכל.

עם אמא שלי היה לה קשר מיוחד. לי, נכדה בכורה במשפחה, והיה כיף לראות את השתיים מתמרחות אחת על השניה. כשלי היתה מגיעה לביקורים היתה שואלת את סבתא: "סבתא, את מי את אוהבת הכי הרבה? מי הנכדה הכי יפה שלך?" וכמובן שסבתא ענתה: "אותך אני אוהבת ואת הכי יפה בעולם". לי אהבה לשמוע שהיא יפה וחכמה ואהובה.



ללי- שני אחים צעירים ממנה. כמו בכל משפחה הקשר נע בין אהבה גדולה ובין מריבות. בסה"כ היתה הערצה ללי. האחים שלה אהבו אותה, ובכל הויכוחים שהיו - לי היתה תמיד צודקת. היתה לה יכולת לגייס את הסביבה לצרכים שלה והיא עשתה זאת. לי אהבה לעזור. כשראתה אותי מגיעה עייפה מהעבודה - אהבה לפנק אותי, להכין לי שתיה חמה, בצירוף עוגה או סנדויץ טעים, ומסדרת את הבית כמו שרק לי יודעת לסדר.

ללי היו חיים קצרים, הכל נגדע באופן מפתיע לא מובן ולא ברור, וקשה לי לתפוס. קשה להאמין שלי איננה. דמותה מלווה אותנו כשהיא צוחקת, מחייכת, שמחה ומאושרת.

החיים שלה היו מלאים בתוכן, בחוויות עמוקות, בטיולים ברחבי הארץ ומעט בעולם. העולם שלה היה עשיר ומגוון וכלל אנשים מעניינים וקשרים מיוחדים. היא הספיקה כל כך הרבה בכל כך מעט זמן בכל מקום שאליו הגיעה באקראי, בתכנון - השאירה חותם, אי אפשר היה להיות אדישים. במסיבות היתה מסמר וכולם רצו להכיר את הילדה המיוחדת כל כך.

נסיבות מותה לא ברורות, כולם המומים וכואבים ואינם מבינים את הניגוד הטראגי בין מה שהיא סימלה ומה שקרה. איך זה קרה? איפה הכל נעלם? כל מי שהכיר: מורים, חברים, משפחה, אחיות ואחים, כולם לא מבינים מה קרה, ומכל השאלות, התהיות, והרגשות - נשאר צער וכאב על אובדן של אגדה.

הופק במערכת "גלעד-לזכרם", באמצעות חב' תבונה בע"מ (054-6700799)
בניית אתרים: לוגו חברת תבונה