סמ"ר אברהם כהן ז"ל

קורות חיים

אברהם, בן דינה ועזרא ז"ל, נולד בשנת 1941 בחלב שבסוריה ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1942. הוא למד בבית-הספר היסודי "מגן דוד" ובבית-הספר התיכון "דעת" בירושלים, השלים את לימודיו בכוחות עצמו ובבית-הספר על-שם מיטשל בירושלים סיים שלב ד' בהנהלת חשבונות. אברהם היה תלמיד טוב, למרות תנאי החיים הקשים ששררו בבית, ועל אף שנאלץ לעבוד כדי להתפרנס בתקופת לימודיו, לאחר מות אביו.

אברהם היה רגיש ליופי, לדייקנות ולניקיון, היה חובב אומנות, הטיב לצייר והקדיש מזמנו הפנוי לאומנות הצילום. יסודי היה בכל מעשיו והמידע שרכש היה מבוסס על כתובים ועל מסמכים. עליז ושמח היה בחלקו, חביב וחברותי ופתוח לבריות. הוא אהב לעזור לזולת ונמנע מלבקש טובות, היה אהוד על חבריו, שכינוהו בשמות חיבה "אבי" ו"אברם". אדם ריאלי, רציני ומציאותי בגישתו לחיים, ועם זאת בעל חוש הומור, אוהב לצון ותוסס. כל דקה היתה יקרה לו. היה קפדן בעבודתו, נקי ומסודר במעשי ידיו ובהופעתו החיצונית. בן נאמן ומסור להוריו ודואג למשפחתו. את עבודתו במשרד המשפטים החל כשליח, עוד לפני שגויס לצה"ל. לאחר שחרורו חזר למקום עבודתו והתקדם יפה, עד שנתמנה למנהל מדור משכורות וזכה להערכה ולאהדת חבריו לעבודה והממונים עליו.

אברהם גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1960 והוצב לחיל הרגלים. לאחר הטירונות השלים קורס מ"כים וקורס נק"ל והוצב לחטיבת "גולני" בתפקיד מ"כ חי"ר, והוענקה לו דרגת סמל.

לאחר השחרור נקרא לתקופות של שירות מילואים והשתתף במלחמת ששת הימים והוענק לו "אות ששת הימים". היה מפקד טוב וחבר מסור ואהוד על פקודיו ועל מפקדיו. ביום הכיפורים, י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), היה אברהם במילואים והגיע למוצב "לחצנית" שעל גדות תעלת סואץ עם תחילת ההתקפה המצרית. חיילי המוצב המעטים, ואברהם ביניהם, נלחמו בגבורה נגד החיילים המצרים הרבים שהגיעו למוצב. אברהם נפל בהתקפה בשטח הנמצא בשליטת האויב, והוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע. לאחר שנמצאה גופתו וזוהתה, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו אישה ובן, אחים ואם, שנפטרה מצער לאחר יום האזכרה הרביעי. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. באחד ההספדים כתב מנהל משרד המשפטים לשעבר, מר צבי טרלו, דברים לזכרו אשר הדגישו את מסירותו של אברהם לעבודתו.

צה"ל ומשרד הביטחון נטעו עץ לזכרו ביער המגינים; כן הונצח באנדרטה לזכר גדוד 68, ביער השלום בירושלים; הנהלת משרד המשפטים וחבריו לעבודה הנציחו את זכרו בספר הזהב.