סמל רפאל רפי מרדכי ז"ל

קורות חיים

רפאל (רפי), בן נאזי וזכריה, נולד ביום כ"ו באייר תשי"א (1.6.1951) בבגדד שבעירק, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1951. הוא למד בבית הספר היסודי "המגינים" בקרית שמונה, המשיך בלימודיו בבית הספר התיכון על שם דנציגר בקרית שמונה ולימים למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לסוציולוגיה.

רפאל היה תלמיד חרוץ, מתמיד ומעמיק, אהוב על מוריו ועל חבריו. הוא היה חובב ספורט נלהב, ביחוד למשחק הכדורסל, ונמנה עם נבחרת הכדורסל בקרית-שמונה. בנעוריו היה מדריך נוער בעיירתו, סייע הרבה לחניכיו בתחומים שונים וידע לעודדם בדברים ובמעשה. מטבעו היה טוב ומיטיב, מוכן תמיד לעזור ונענה ברצון ובמאור פנים לכל בקשה. אהוב היה ומכובד על הבריות, אוהב אדם, חברותי ובעל מזג נוח. חבריו רחשו לו אמון רב, העריכוהו וכיבדוהו, שכן היה ידיד מסור וחבר נאמן. אדם ישר היה, עומד בדיבורו, גלוי לב ובעל מצפון. הייתה בו פשטות וכנות, ומילדות הצטיין בשמחת חיים ובאהבת החיים. הכל זוכרים אותו כאדם עליז וחייכן, שרוחו טובה עליו תמיד, ומבע עיניו אומר טוב לב. הוא היה איש שיחה שידע לדבר בהיגיון ובטעם. כמו כן הצטיין במרץ רב ובעקשנות כשחתר להשיג מטרה שהציב לעצמו. אף על פי שניחן בביטחון עצמי רב, לא נהג ברברבנות, אלא היה צנוע והליכותיו פשוטות. כל ימיו היה שמח בחלקו, והצטיין בנאמנות ובמסירות רבה להוריו.

רפאל גוייס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1969 והוצב לחטיבת הצנחנים. לאחר הטירונות השתלם בקורס צניחה. בקורס מ"כים ובקורס מש"קי תול"ר. באחד הקרבות בימי מלחמת ההתשה נפצע קשה בבטנו. וימים רבים שכב בבית חולים עד שנרפא. לאחר שהחלים קבעו לו הרופאים פרופיל נמוך, אך הוא עשה מאמצים רבים. וחזר וערער על החלטת הרופאים. עד שהוחזר לו הפרופיל הרפואי כבראשונה.

ביחידתו היה חייל מצטיין, אחראי ומסור לתפקידו. גם חבריו וגם מפקדיו אהבו אותו וידעו להעריך את תכונותיו הטובות גם כחייל וגם כאדם.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גוייס רפי ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני, שם השתתף בקרבות הבלימה והפריצה אל עברה השני של תעלת סואץ. ביום 27.10.1973 עלה ג'יפ התולר של רפאל על מוקש בראס מסלה, בצפון מפרץ סואץ, והוא נפצע קשה. שבוע ימים נאבק על חייו עד שמת מפצעיו ביום י' בחשון תשל"ד (5.11.1973). למחרת הובא למנוחת עולמים בבית העלמין בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו אב, אם, שני אחים ושש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

הוריו הקימו לזכרו פינת הנצחה בבית הספר על שם דנציגר בקרית שמונה.