קורות חיים
בן יהודה-ליב ושרה. נולד בשנת 1919 בפלך קיוב ברוסיה. עלה ארצה ב-1927. אחרי סיום בית-ספר תיכוני למד ארבע שנים בבית-מדרש למורים וגמר מחלקה למכניקה עדינה בטכניון בחיפה.
פעיל ב"הגנה" מגיל 15 ברוב מרץ, מסירות וכשרון. משגמר את לימודיו בטכניון עבד כמה שנים בבית-מלאכה לנשק של ה"הגנה" בתל-אביב, אך לא משך את ידו גם מפעולות-שדה, הדורשות אומץ והרבה כושר החלטה והתמצאות במצבים קשים ומסובכים.
כמפקד על פלוגת רוכבים ברשפון עסק בהעברת מעפילים מהחוף למרכזי ישוב ותמיד ידע להעלימם מעיניה הפקוחות של המשטרה הבריטית.
במהומות 1939-1936 ביצע מעשי-גבורה בלתי נשכחים כמפקד הטנדר בגוש רמת-הכובש, ופעם גם הצליח לתפוס מפקד ידוע של הכנופיות הערביות.
משחזר לירושלים ונכנס לעבוד במחלקה הטכנית של "הדסה" סיכן לא פעם את חייו וחופשתו בפעולות נועזות ו"אסורות" מטעם ה"הגנה" וגם סיכן את מקום עבודתו בשל הזנחות וחיסורים, כשנדרש לתת מזמנו לשירות ה"הגנה". סיים קורס מרוכז לחבלנות ומאז נודע כאחד המצוינים בחבלני הארץ. עסק בהדרכת אנשים במקצוע זה וביצע הרבה פעולות חשובות.
בחורף תש"ח, משהחלה מלחמת-השחרור, עזב את עבודתו ב"הדסה" ומונה לקצין-חבלה מחוזי (או חטיבתי) בדרגת מפקד פלוגה וכינויו במחתרת ה"הגנה" היה "רשף".
תיכנן וניהל הרבה פעולות-חבלה נועזות ובעלות ערך מכריע, עיבד את כל פרטיהן המורכבים ואף השתתף בפועל בביצוען. ביחוד מספרים חבריו נפלאות על האומץ, הזריזות וחירוף הנפש שגילה בפיצוץ מטה-הכנופיות במלון "שמירמית" בקטמון, בו נפגעו קצינים אירופיים שבאו לעזרת הכנופיות, בפיצוץ בית שאהין בטלביה וקני הכנופיות באזור שער יפו (משום כך הוצע בשעתו, תחת הרושם של קצו הטרגי וזכר פעולותיו, לקרוא לכיכר שער יפו על שמו "כיכר רשף") וכן בפירוק מטען-תופת שהוכנס לאזור היהודי ומנע על ידי כך הרבה אסונות בנפש ונזק ברכוש, וכל זה אגב הכרח להערים על משמרות הערבים ועל המשטרה הבריטית ששמרה על בטחון הפורעים.
נודע לשבח בסגולותיו כמפקד וכחבר, וידע להיות תקיף וחביב כאחד, לפי הצורך והנסיבות.
ניצל באורח פלא מהסכנות הרבות שבפעולותיו בתקופת הקרבות והמצור, וזמן קצר אחרי נישואיו, ברכבו על אופנועו בתפקיד שירות, נהרג בהתנגשות עם מכונית צבאית משוריינת ברחוב המלך דויד בירושלים ביום 9.8.1948. היה קבור בשייך-באדר א'.
ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים להר-הרצל בירושלים.