סגן שמחה-זאב פיפס ז"ל

קורות חיים

בן יוסף ומרים. נולד ב-22 באוקטובר 1913 בלבוב שבגליציה. התחנך בחוגי היהדות החרדית בוינה, בבית-הספר התיכון על שם פרץ חיות, בבית המדרש לרבנים ובאוניברסיטה.

בהיותו בן 21 הוכתר בתואר ד"ר למתימטיקה. מבאי ביתו של הרב שמרלר ז"ל בוינה, ואחר כך, בעלותו לארץ, בשנת 1938, היה יוצא ונכנס אצל הרב הרצוג שליט"א. היה איש המזיגה של תורה וחכמה.

בארץ עסק בהוראה, בבית הספר "מעלה" ו"חורב", ובפעולות חינוך בתנועות-הנוער הדתיות ומרצה מטעם "הפועל המזרחי". כתב מאמרים בכתבי-עת שונים (ב"סיני" ועוד) מתוך ידיעה יסודית בענינים שלפניו. בחוגי המורים בירושלים היה ידוע כאדם מעמיק, נאה דורש ונאה מקיים, שהאציל מרוחו על שומעיו וחניכיו. אוהב את הבריות, ידו פתוחה לעניים ודואג לזולת.

עם פרוץ מלחמת-השחרור התגייס לחי"ם ומילא תפקיד קצין-סעד בחטיבה הדתית. כאוהב שלום ראה במלחמה מלחמת-מצוה, שיש לקבל את עולה. אחת מאמרותיו האחרונות היתה: "כן, מצוה היא להילחם, אבל האם מצוה היא לאהוב את המלחמה? אדרבה, שונא אני אותה, אבל מה אעשה: אבינו שבשמים ציוה עלי לקחת חלק בה".

ביום האחרון לקרבות, בי"א בתמוז תש"ח, נפל מעמדתו על משמרתו בעמדה קיצונית ב"בתי מנדלבוים" בירושלים. היה קבור בשייך-באדר א'. ב-27.8.1950 הועבר למנוחת עולמים בסנהדריה בירושלים.