קורות חיים
בן יעקב ווירה. נולד בשבועות תרס"ד (1904) בקובנה, ליטא. כבן 10 עבר עם משפחתו לפטרבורג, שם החל את לימודיו, אך ב-1920 חזרה משפחתו לקובנה ובה גמר את הגימנסיה העברית הראשונה ונבחן כאכסטרן בבחינת-בגרות בגימנסיה בקובנה. את השכלתו האוניברסיטאית קיבל בליטא וברוסיה. מקצועו מהנדס. שירת בצבא הליטאי וכבר אז גילה כשרון רב כחייל וקלע מצוין. היה חבר ב"אגודת היורים", זכה בה גם לפרסים רבים ובסגרתה השתתף בכיבוש ממל. חבר פעיל ב"מכבי". היה מן המעטים שעזבו את ליטא בשנת 1925 ועלו כחלוצים לארץ. בבואו לארץ עבד במשך שנתים בכל עבודה גופנית שנזדמנה לו. בשעת קידוח באר בבנימינה חלה בקדחת קשה ולפי דרישת הרופא נאלץ לבקש עבודה קלה יותר. השתדל תמיד להשתלם והרבה לקרוא בספרות מקצועית. ב-1926 למד בבית-הספר לשוטרים בירושלים, וכשנדרשו שוטרים לעיר העתיקה בימי חגיגות נבי-מוסה היה ראשון למתנדבים. לפי פקודת הרופא פרש מכל עבודה גופנית והשתקע בחיפה, ושם נתקבל למשטרה. שירותו זה נפסק עם מאורעות תרפ"ט. כשנשלח על-ידי הקצין הממונה עליו להדר-הכרמל סירב, באמרו כי גם בעיר התחתית מצויים יהודים וזקוקים יותר להגנה. עזר בהצלת יהודים ברחוב נצרת בחיפה. נאסר על-ידי הבריטים ונאשם בהריגת ערבי. עורך-הדין קייזרמן הגן עליו ושוחרר, אך שוב לא יכול להישאר בחיפה. מאז היה חשוד בעיני הבריטים כחבר פעיל ב"הגנה". סבל רעב והיה בלי קרות גג לראשו. כאשר הוצעה לו ב"הגנה" עבודה בשכר סירב והוסיף לפעול בה בהתנדבות. ב-1931 התנדב עם עוד צעירים אחדים לעבודות רדיו של המשטרה הבריטית בירושלים, עבודה שהיתה כרוכה בסכנות, בין בידואים, הרחק מכל ישוב, מתוך כוונה שמקצוע זה יוכל להועיל ל"הגנה" בשעת הצורך. ואמנם עבודתו זו הביאה לאחר זמן תועלת מרובה לארגון ה"הגנה". ב-1934 התחיל לעבוד בחברת האשלג בדרום ים-המלח. באותו זמן נשא אשה ונולד לו בן. בשנות 1938-1939 עבד בפירמה הבריטית "בלפור וביטי" כמנהל-עבודה ועשה הרבה בניגוד לנטיית הפירמה למען העסקת יהודים בתחומיה. לדרישת ה"הגנה" התגייס לצבא הבריטי בימי מלחמת-העולם השניה ושירת 6 שנים בחיל-המהנדסים. עלה לדרגת מיג'ור. בסוריה סיכן את חייו בתפקידים חשאיים למען ה"הגנה". בהיותו באיטליה עזר הרבה לפליטים יהודים. ביום נצחון בנות-הברית נתכבד בקבלת המסדר של הכוחות היהודיים בצבא הבריטי באלכסנדריה. כששוחרר מהצבא עבד כמהנדס במחנה הבריטי "אלנבי" בירושלים. ב-1947 נתקבל לעבודה בחברת-החשמל הירושלמית בתפקיד סגן מהנדס בבנין מכונות ובהנחת כבלי-חשמל. בראשית מלחמת-השחרור התגייס. נשא בעול עבודת ארגון ה"ההגנה", שיצא בהדרגה מן מחתרת והיה לצבא חפשי. נתן את ידו לפעולות ה"הגנה" ולהתקנת בורות קיבול למים לימי-המציר. עם פרוץ מלחמת-השחרור שירת כמפקד מחנה-הקבע שנלר בירושלים, שהיה לא רק מחנה מזוין, אלא גם מקים ריכוז למצרכי מזון. בתחילת אביב 1948 הועבר לחיל-האויר בתפקיד מפקד שדות-התעופה באזור ירושלים. בעבודתו האזרחית כמהנדס נתגלה כבעל תכונות טכניות ויחס הוגן לחבריו בעבודה. נוח לבריות ב"הגנה" מפקד משובח ומארגן בר-יכולת. עצמאי בפיקודו. חי בפשטות. רחב-לב, ישר ונאמן ל"הגנה". בשעה שנשלח במאורעות 1936 להגנת אזור ימין-משה (מונטיפיורי הישנה), שהיה קשה להגן עליו מכל הבחינות, ענה שהוא "מוכן למלא כל פקודה שתוטל עליו בכל יכלתו". בסוף יוני 1948 השביע את קציניו וחיייו לצבא-ההגנה. למחרת אותו יום נסע לתל-אביב לקנות מצרכי מזון. בו ביום אחרי הצהרים נקרא לישיבה דחופה ולא חזר ממנה נחשד במסירת ידיעות לידי האויב במטרת ריגול והומת ביריה על -ידי בית דין שדה צבאי שהוקם שלא כדין ביום כ"ג בסיון תש"ח (30.6.1948). החשד בוטל לאחר חקירה מדוקדקת כעבור שנה, והובע צער על המשגה הטרגי על-ידי הכנסת ושר-הבטחון. אחרי מותו הוענקה לו דרגת סרן. נקבר תחילה בבית-ג'יז, אחד הכפרים הכבושים בדרך לירושלים, ואחר-כך הועברה גויתו בכבוד צבאי למנוחות להר-הרצל בירושלים ב-21.6.1951.