טוראי אמנון-משה ונטיק ז"ל

קורות חיים

בן צבי ואסתר. נולד בכ"ח במרחשון תרפ"ז בירושלים. גדל עד גיל 5 בתלפיות ומאז ואילך בבית-הכרם, שם למד בבית-הספר העממי ובבית-הספר התיכון עד גמר כיתה י'. מילדותו היה חבר פעיל ב"מחנות העולים" ושאף לצאת להגשמה חלוצית.

חיבב את הטבע ואת העבודה החקלאית עוד מימי טיפולו המסור בגינת הבית, אחרי כיתה י' למד שנתים בבית-הספר התיכון החקלאי בפרדס-חנה. הצטיין בשקידתו ובמסירותו לעבודה. סיים שם לימודיו ב-1944 ושירת שנתים בפלמ"ח בבית-הערבה, חפצי-בה ואפיקים.

השתתף בעבודה, בה בלטה במיוחד זיקתו לחקלאות. באימונים ובמסעות. בפיצוץ מסילות הברזל והגשרים בתקופת המרי, וכן ריכז בפלמ"ח את עניני התרבות. בקיץ 1945 שוחרר מהפלמ"ח לשלושה חדשים.

ברצותו להכיר מקרוב את אורח-החיים הערבי. שהה חדשיים בכפר בית-מחסיר על-יד שער-הגיא בבית משפחת פלחים, חי ועבד עמהם ויחסי חיבה וכבוד נרקמו בינו וביניהם. שבוע למד את חיי הערבים העירוניים בחברון ושבוע את חיי הבדואים בשבט אל-סואחרה באזור צפון ים-המלח. רשימותיו המעניינות על החיים הללו נשארו בכתב-יד, רק אחת, על השוק בחברון, פורסמה ב"בטרם" (בפברואר 1948).

בתש"ז למד זואולוגיה ובוטניקה באוניברסיטה העברית ושאיפתו היתה להשתלם אחר-כך ביערנות באמריקה.

זמן מועט אחרי שהתחיל ללמוד בקורס השני, בראשית תש"ח, התיצב לשירות המולדת למחרת יום החלטת או"ם. שירת בסביבות ירושלים בהגנה על התחבורה ונלחם בחירוף-נפש בפורעים (ביקש ממפקדו, שאם יהא צורך לתקוף את הכפר בית-מחסיר אל ישתפו אותו בכך, כי: "אכלתי לחם בכפר ההוא").

הועבר לסדום, לבית-הערבה ולקליה, השתתף בהחרבת מפעל צפון ים-המלח ובנסיגה לסדום ושם שירת בחיל-המשמר המבודד. השתתף בפעולות קרביות ובהדרכה כללית ותרבותית. לפני רדתו לים המלח, היה בקורס מ"כ בשעה שחבריו (ה"ל"ה") נשלחו כתגבורת לגוש עציון ונספו בדרך, וכך ניצל מגורלם. אך במכתביו לאחותו הביע ספק אם יש לברך על נסים כאלה.

מכתביו מים-המלח הצטיינו בתיאורי-נוף אמנותיים ובהומור עסיסי, דוגמות מאותו הומור חי, בו השתדל "להחזיק את הנשמה" בחבריו, שהניתוק "מהעולם הגדול" (זירת הקרבות של ירושלים והשפלה) העיק עליהם יותר מהסכנות והמחסור שבחייהם המורחקים באותה סביבה נידחת.

עוד בימי שירותו הראשונים בסדום בא פעם משם ירושלימה בלוית אב, שהוביל הביתה לקבורה את בנו שנפל שם בקרב, ובדרך השתדל לנחם אותו ואמר: "מה אנו יכולים לעשות ? לא להילחם ? אם לא נילחם, הרי לא תהיה לנו ארץ ! היום - בנך, מחר - אולי אנוכי". אך לו לא ניתן לנפול בקרב.

כגמול על פעולה נועזת שבוצעה ע"י חוליה בת שלושה איש, שאמנון עמד בראשה, שיצאה מסדום ופעלה בקרב מחנות הלגיון הירדני באיזור יריחו (פרטי הפעולה חסויים עד היום והיא רק מוזכרת בספר הפלמ"ח כרך ב'), קיבל עשרה ימי-חופשה וטס הביתה לכיוון ירושלים.

מחמת קלקול נחת המטוס נחיתת אונס בשטח ערבי ליד יבנה, ושם נרצחו אמנון וארבעת חבריו ביום 18.7.1948. הובא למנוחת-עולמים בנחלת-יצחק ב-20.7.1948.