יעקב גולדווסר ז"ל

קורות חיים

בן מאיר ורבקה. נולד בכ"ט באדר תרפ"ה (1925) במשפחה ציונית משכילה ונאמנה למסורת בשטשבין שבמערב גליציה, פולין. הצטיין בלימודיו בבית ספר עממי פולני וב"חדר" והמשיך ללמוד בגימנסיה העברית בקראקא. כששלח שלטון הכיבוש הגרמני את האב למחנה ריכוז, הצטרף יעקב אליו מרצון, אם כי לפי גילו עוד היה אז פטור מהליכה לממנה. אחר כך הופרד מאביו, הועבר למחנות שונים, עבד כמכונן וחשמלאי, סבל עינויים ורעב ואף חלה בטיפוס. במאי 1945 שיחררוהו הרוסים ממחנה צויטאו. ברכיבה על אופניים חזר לשטשבין, וכשנודע לו כי הוריו ואחותו נספו במחנות המרצחים, המשיך את מסעו באופניים לפראג, התייצב לפני הקונסול הבריטי כאזרח ארצישראלי ודרש להסיעו "הביתה".הקונסול הטיס אותו לפריס שיברר את עניינו שם בצירות הבריטית. מפאריס מצא את דרכו לנמל ההעפלה באזור מרסייל ובליל ראש השנה תש"ו הגיע לחוף הארץ באניית מעפילים. נדד בלילה עד שמצא מחסה באחד הקיבוצים, כי לא רצה להיכנסת למחנה עתלית להירשם כעולה "בלתי חוקי" לבל ינכה השלטון הבריטי סרטיפיקט מהמכסה שהקציב. עלה לבית דוד בנו יעקב שמצפון לירושלים. למד בתש"ו מתמתיקה באוניברסיטה העברית ומשלא הצליח בכך התייאש מלימודיו אלה. בחודשי פגרת הקיץ עבד בחשמלאות מקרומות שונים בארץ והצליח בה. בתש"ז למד ארכיאולוגיה וגיאוגרפיה היסטורית של ארץ ישראל. הרבה לשקוד על הספרות במקצועות אלה בספריית האוניברסיטה ובספריות מוסדות המדע הנכרים (האמריקני, הדומינקני ושל מוזיאון רוקפלר), הגיע לבקיאות עצומה בביבליוגרפיה, שהיה בה לעזר גם למוריו ולחבריו בכוח האינטואיציה ושיקול מדעי מבוסס. הגיע להישגים בעלי ערך במחקר. מחקרו על "מסע סיאמין בארץ ישראל"(ליחסי ישראל-מצרים בתקופת שלמה המלך) נדפס ב"ידיעות החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה", תש"ט, ועוד כמה מחקרים נשארו בכתב יד. בגלל הצטיינותו בלימודים פטרוהו לשנת תש"ח מתשלום שכר לימוד, אך בראשית דצמבר הוכרח להפסיק את לימודיו בגלל מלחמת השחרור והתמסר לשמירה ולשירות על יד המשדר בנוה יעקב ורק לעתים רחוקות יכול לבוא לספריה שבהר הצופים. תחילה שירת ב"הגנה" המקומית של הנקודה המבודדת ואחר כך במחלקת חי"ש שנשלחה מירושלים לתגבורת ועמד על המשמר מול התקפות הערבים ו"שמירת הסדר" העוינת של הבריטים.

בי"א באדר ב' תש"ח נסע ירושלימה למסור את כתבי היד של מחקריו ולהביא מזון לקרובים ולשכנים בנקודה הנצורה. ביום 24.3.1948 קיבל בקושי מקום כ"ציבילי" יחיד בשיירת האספקה שנשלחה לנוה יעקב ולעטרות, ואף מתנות הורים לילדים לקח אתו. שתי מכוניות השיירה נעצרו על יד מוקשים ליד הכפר שעפט, ובקרב בין הערבים ובין הגינים שארך שעתים נפל גם הוא. ב- 26.3.1948 נקבר בסנהדריה בירושלים.