טוראי הנס בייט ז"ל

קורות חיים

בן פרידריך (פריץ) ומרים (מינה). נולד בכ"ב בתשרי תרס"ב (5.10.1901) בבלייכרודה שבהרי הארץ בגרמניה. למד בגמנסיה בנורדהאוזן. בעודו נער הגיע להכרה ציונית, הצטרף לתנועת-הנוער "תכלת לבן" וכחבר באגודת המשוטטים הצעירים היהודיים, נעשה למנהיג. כשבגר קצת עשה נפשות לציונות בין הנוער היהודי בהילדסהיים ונענש על כך בנזיפה פומבית מפי הרב, אך לאחר זמן קצר נתחבב על הרב ועל כל יהודי העיר. רצה ללמוד רפואה כדי שיוכל לעזור לסובלים, אך מאידך גיסא, נמנע מלהטיל על אביו מעמסה כספית יתירה ופנה להתעסקות אחרת. התחיל לעבוד בברלין כפקיד בבנק פרטי, עלה במהרה מדרגה לדרגה עד שהיה למנהל בנק.

היה יפה-תואר ויפה-נפש ונתקבל כבן-בית בחברה הגבוהה של צעירי האצילים ומשפחות אילי הממון, ועם ציונותו ונטייתו לחלוציות, תפס מקום גם בחיי החוגים הללו. התאמן באתלטיקה ובשייט והיה לו ביתן-סירות יפה על שפת אגם מחוץ לעיר. היה חבר באיגוד בינלאומי לתעופה והשתתף בטיסה בכדורים פורחים, חבר במועדון לרכיבה בשרלוטהנבורג והשתתף עם בני אצילים במרוצי-סוסים ובציד שועלים ובחורף היה גולש ברחבי שדות-השלג שבשוויץ. בו בזמן התקרב לחלוצים המאמנים בוולפנביטל ונטל על עצמו את הנהלת הכספים של איגודם "ברית העולים" וסידר להם כספים להוצאות ארגוניות ולעזרת חברים, אף כשקופתם היתה ריקה והעביר לכך כספים מקופת עצמו או מזה שרכש מידידים.

נסע לבקר את חברי התנועה שנקלטו בעין-חרוד והגה תכנית להקים שם בית-חרושת לשימורים. חזר לגרמניה והלך להכשרה מקצועית בבית-חרושת לשימורים בבראונשווייג ובעזרת ידידים השיג סכומים ניכרים לרכישת מכונות בשביל המפעל, אך בגלל סירובם של אנשי עין-חרוד בימים ההם "להתגאל" בתעשיה - לא יצאה תכניתו לפועל. אחרי נצחון ההיטלריזם בגרמניה, התמסר להצלת הנוער היהודי. עבד כמתנדב בהנהלת "יידישה יוגנדהילפה" (עזרה לנוער היהודי) ואחר-כך נטל על עצמו את העבודה הארגונית והכספית לטובת המוסד הכספי לילדים יהודים בהרלינגן, ששימש אחר-כך גרעין למפעל "עליית-הנוער". וכשעלה לארץ ב-1935, נתמנה למנהל המחלקה ל"עליית-הנוער" והיה יד ימינה של הנרייטה סולד ז"ל בכל ענפי הפעולה. במשך הזמן נשא אשה ונולדו לו ארבעה ילדים, אך הרבה מזמנו הפנוי לביתו גזל בשביל ילדי האומה שב"עליית-הנוער".

לרגל עבודתו, נע אחרי המלחמה לפולין ולקפריסין ואף בארץ הרבה לנסוע לכל מקומות הקליטה וההכשרה של הנוער העולה. בפעולתו זו נתגלה כאדם בעל הבנה ורגש לצרכי הזולת ונכונות לעזרה במידה שאין למעלה ממנה.

אחרי הכרעת נובמבר 1947 והתחלת הקרבות בארץ, נסע לחיפה לקבל פני שיירה של נוער שהועלה מקפריסין ושהה עמהם שלושה שבועות במחנה עתלית, לנהל בעצמו את ראשית קליטתם בארץ. בשובו לירושלים, הותקפה השיירה ליד הקסטל ותוך תשובת יריות לעבר האויב (הוא היה חבר ב"הגנה") נפגע ונפל בי"ג בטבת תש"ח (26.12.1947). נקבר על הר-הזיתים. לזכרו הוציאה המחלקה לעליית ילדים ונוער חוברת על חייו ופעולתו וקובץ מאמרים בחוברת טבת-ניסן תש"ח של הרבעון "עלים" ויצאה מוסדות וסטיפנדיות על שמו.

מצבה לזכרו הוקמה בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.