סגן דויד בן זאב ז"ל

קורות חיים

בן אברהם ורוחמה. נולד ב-1915 באודיסה שברוסיה למשפחת ציונים ותיקה. עלה ארצה ב-1923. אחרי גמר לימודיו בבית-ספר תיכוני עבד כנהג בים-המלח ובחברות-הובלה שונות; אחר-כך הקים בית-ספר לנהגות ונודע כמורה-נהגות מוצלח.

פעיל ב"הגנה" מגיל 17 ואימן קבוצות נוער. התגייס לחיל-הספר של ממשלת המנדט ושירת בו שלוש שנים, אחר-כך שירת שנתים במשטרת הישובים העברים. בימי מאורעות תרצ"ו מילא תפקיד אחראי בהגנת מושב עטרות ושכונת מקור-חיים.

עם פרוץ מלחמת-השחרור היה בין ראשוני המתגייסים, על אף היותו אב לשני ילדים. עבר לחזית הדרומית בירושלים. הצטיין במיוחד כצלף. היה מפקד מחלקה בתלפיות ובליווי שיירות בדרך ירושלים-תל-אביב. פעל כרגם בכיבוש דיר-אבו-טור, תחנת-הרכבת ובית-הדפוס הממשלתי בירושלים. מפקד מחלקה באחד הגדודים שבחזית רמת-רחל - ארנונה.

היה חסון וגבה-קומה. מסור לחבריו והתיחס ביחס אבהי לפקודיו והעניק להם חופשות, גם אם ידע שיצטרך לשמור במקומם. לפני פרוץ המלחמה בנה דירה לעצמו בסנהדריה, וכשהזהירוהו כי אזור-ספר הוא המקום הזה, השיב: "חובה היא לישב את ירושלים כולה, ואני שמח להיות בין מקיימיה".

בשעה שהותקפה כיתה בבית הדרומי שבכביש בית-לחם, נשלח לתלפיות לעזרתה ועבר בדרך תחת מטר-כדורים. בשעת הקרב הקשה עודד את חבריו: "רגע אחד - ויעבור זעם". נפל בדרך בין רמת-רחל לארנונה, ביום האחרון להפוגה הראשונה, בל' בסיון תש"ח (7.7.1948). נקבר למחרת בסנהדריה בירושלים. ביום ה' באלול תשי"א (6.9.1951) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

לפי פקודות המטכ"ל הועלה לאחר נפילתו לדרגת סגן. הניח אשה, בן ובת.