קורות חיים
בן טליה ודוד. נולד ביום כ"ח בשבט תשל"ז (16.2.1977) בירושלים. מילדות זכה רתם לכינוי החיבה 'רותמן' בפי בני משפחתו. ילדותו ובגרותו עברו עליו בשכונת גילה, שם גדל והתחנך. ילד רזה ושובב שנהג להלך על קצות האצבעות והתקדם בתנועות מוזרות, כמחקה את ריקודי השחורים. כבר בגיל חמש גילה נטיות לתחום הקארטה והתמיד בכך בשלוש עשרה השנים הבאות.
רתם החל ללמוד בבית-הספר היסודי "גילה א'" והמשיך לתיכון "מקיף גילה", שם סיים את לימודיו במגמת מחשבים וביולוגיה. מכור היה לצפייה בתכניות טלוויזיה, בין אם בסרטים מצוירים ובין אם בסרטי אימה, ונצמד למסך לשעות ארוכות. בהגיעו לכיתה ח' החל רתם להתאמן בקראטה, בשיטת שוטוקאן. הוא נתפס לעניין, השקיע פעמיים בשבוע ממרצו ומזמנו, השתפר באופן משמעותי והתקדם לחגורה חומה. בנוסף לכך שיחק כדורסל בקביעות. בהמשך, עבר קורס מדריכי שחייה וקורס מדריכי קארטה. חופשת הקיץ של שנת 1994 התאפיינה בעיסוקים אינטנסיביים אשר חישלו את גופו ואת רוחו של רתם: הוא יצא לאימון מיוחד מטעם אגודת הקארטה, במהלכו עבר הכנה למבחן לקבלת חגורה שחורה. האימון היה כרוך במאמצים פיסיים ונפשיים תובעניים ורתם עמד בכך בכבוד. במקביל, התכונן לגיבושים של יחידות מובחרות בצה"ל, עבד כמדריך שחייה וכמדריך קראטה בקייטנת ימק"א ועבר השתלמות בירי באקדח.
בסיום כיתה י"א החל רתם לעבוד כמפיץ בחברה המשווקת מוצרי מזון בריאותיים. במהלך חופשת הקיץ התקדם בסולם הדרגות של החברה והיה למפיץ בכיר. רתם ידע כי כדי להצליח יש להשקיע ובהיותו בעל מוטיבציה גבוהה, מוח מפולפל ולשון משכנעת הפך לאיש עסקים ממולח, וכך, על אף שהחלה שנת לימודיו האחרונה, טס רתם לברלין, לכנס גדול של החברה, אליו הגיעו כל חברי "נבחרת העולם". רותם למד למבחני הבגרות ובמקביל ניהל עסק עצמאי מהבית. באמצע שנת הלימודים החליט לטוס לאנגליה לבקר חבר, ועזר לו לפתח את העסק באזורו ולצרף אליו אנשים נוספים.
רותם היה אדם אופטימי שאהב את החיים והשכיל לנצלם. ידוע היה בציניות שלו ובחוש הומור מפותח וחיוך תמידי נסוך היה על פניו. מספרת אחותו:" פעם מישהו אמר לי שאתה אוכל את החיים כאילו היו תפוח עסיסי שרוצים לאכול ממנו עוד ועוד ועוד...".
גם לאחר שנהרג בן דודו מפיגוע חבלני בבית-ליד, ידע רתם למצוא כוחות נפש ולהמשיך הלאה תוך שהוא מעודד את בני משפחתו.
הוא ניצל היטב את התקופה שלפני גיוסו: טייל ביוון עם חברים וכאשר חזר לארץ החל לעבוד בבית-החולים 'הדסה עין-כרם'. במסגרת תפקידו חילק ארוחות לחולים ובדרכו המיוחדת כבש את לב העובדים והחולים.
במשמרת של רתם, ידעו החולים, מובטחת להם ארוחה טעימה- גם אם הדבר כרוך בבישול עצמי במטבח בית-החולים או בהבאת מטעמים ממטבחה של אמו. מסירותו של רתם גרמה לאחת המאושפזות, ששכבה בשמירת היריון, לקרוא לבתה שנולדה בשמו. במהלך התקופה אותר רותם על-ידי חיל הים וזומן למבדקי גיבוש בקומנדו הימי, עבר בהצלחה גיבוש בן שבוע לקורס טיס והתקבל לקורס. בטרם התגייס עוד הספיק לבלות בנעימים בתורכיה, עם חברתו דקל.
במחצית חודש ינואר 1996 התגייס רתם לקורס טייס והספיק לטוס חמש עשרה טיסות עד שנשר בתום השלב המכין. אחר כך התקבל לסיירת הנח"ל, עבר קורס סיירים ואימון מתקדם והיה לסייר לוחם. רותם השקיע כהרגלו והתוצאות לא איחרו להגיע. אהוד היה מאוד על חבריו ומפקדיו לצוות. הוא נבחר כחייל מצטיין וכפרס זכה לצאת לקורס צלפים.
ביום כ"ב בשבט תשנ"ז (30.1.1997) נפל בקרב בלבנון. רותם עלה ללבנון לצורך ביצוע מארב לילה בגזרת טייבה- הגזרה המערבית של אזור הביטחון, כשהוא הולך בראש הכוח עם מפקד הצוות, באזור מוצב 'אל קוצר' עלה הכוח על מטען צד אותו הטמינו המחבלים. המטען התפוצץ ורתם נפגע ונהרג. עמו נפלו סגן יונתן צירקל ז"ל וסמל ניב סדן ז"ל. חייל נוסף נפצע. רתם הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי 'הר-הרצל' בירושלים והוא בן עשרים. הותיר הורים ושתי אחיות- קרן ושני. לאחר מותו הועלה לדרגת סמל.
העיתונות סיקרה את נסיבות נפילתם של רותם וחבריו. לאחר מותו קיבלה המשפחה ממכון וינגייט את תעודת מדריך קראטה שלב א', אותה אמור היה רתם לקבל. משפחתו הנציחה את זכרו בספרייה תורנית אשר הוכנסה לבית הכנסת הספרדי בשכונת גילה.
במכתב התנחומים למשפחה השכולה כתב הרמטכ"ל דאז, רב-אלוף אמנון ליפקין-שחק: "רתם שירת כלוחם בפלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל, ותואר על ידי מפקדיו כחייל בעל תושייה, שנטל חלק מרכזי בגיבוש צוותו והפגין נכונות לעזור ולסייע לסובבים אותו בכל עת".
מפקד היחידה כתב למשפחה: "רתם היה דמות מרכזית בצוות, חבר ולוחם מהטובים שיש לנו. רותם נטל חלק מרכזי בגיבוש הצוות. מותו ללא עת משאיר חלל גדול, אשר לא יתמלא. רותם יחסר לנו כלוחם, ובעיקר כאדם וחבר".