קורות חיים
בן פרלה (פנינה) ויהושע, נולד בשנת תרפ"א (1921) באלכסנדריה של מצרים. אהבה רבה שררה בין הורי אליהו ובין הילדים והמשפחה חיתה באושר רב אך כשהיה אליהו בן שמונה שנים נפטרו הוריו והטיפול בילדים עבר לידי סבתם שהעניקה להם אהבה ומסירות רבה, וכך סייעה להם להתגבר על האסון שפקד אותם. כשהיה אליקו בן שלושה-עשרה פגש בדודו, אחי אביו, שבא לביקור מארץ-ישראל. הדוד סיפר על הארץ ועל הנעשה בה והנער הוקסם למשמע אזניו. הוא עלה לארץ ישראל ושם קיבלוהו דודיו וסייעו בקליטתו. הוא למד רתכות והעבודה במקצוע זה הסבה לו אושר. חדור תחושה של חובה לאומית ורצון לתרום למען הכלל גם התנדב לשרת כנוטר. לאחר שהתאמן בירי בנשק קל הוצב לעמדת משמר והיה שומר בלילה ועובד במשך היום. כל אותו זמן קיים קשר של מכתבים עם אחיו ואחותו שנשארו במצרים. במכתביו היה משבח את הארץ, מתאר את נופיה ומספר על התפתחותה וקדומה בתחומים השונים. אף שלא הזכיר במכתבים את דבר התנדבותו לנוטרים נודע הדבר לקרוביו והם, בדאגתם לו, הפצירו בו שישוב לאלכסנדריה. הוא לא רק שלא נענה להפצרות אלא גם קרא להם לבוא ולעלות לארץ ולתרום לבניינה. לימים התכונן לנסוע למצרים לרגל חגיגת בר המצווה של אחיו הצעיר, אך לא הספיק לעשות זאת. ב-21.2.1939 נקרא לצאת לשמירה. באותו ערב חרפי וגשום יחד עם חברו ניצב בעמדת השמירה ופורעים ערבים ירו לעברם צרור יריות ופצעום. בעודו שותת דם זחל אליהו אל המפקדה כדי להזעיק עזרה לחברו הפגוע. ביום י' באדר תרצ"ט (1.3.1939) נפטר אליהו מפצעיו והובא למנוחת עולמים בבית העלמין שבהר הזיתים. הניח אחות ואח.
רשימות על פעלו ועל דרכו פורסמו בעתונים "דבר" ו"הארץ", ובחוברת "ספר הישוב" כמו כן הונצח בספר "יזכור" של "מכון ז'בוטינסקי".