סגן ראובן ראוב'לה זכריה ז"ל

קורות חיים

בן צבי ורבקה. נולד ביום 25 ביולי 1924 בעיר ביאליסטוק שבפולין.

בהיותו בן 12, בחודש פברואר 1936, עלו הוריו לארץ. עד עלותו ארצה למד בבית-ספר עממי וידע עברית עוד בביתו בחוץ לארץ. המשפחה התיישבה בירושלים. ראובן למד שנה וחצי במכינה של "ישיבת חברון" ואחר כך החל ללמוד בבית ספר תלמוד-תורה "מזרחי" ואחרי סיומו נכנס למשך שנה לבית מדרש למורים "מזרחי". בתום שנת לימודים זו למד את מלאכת ליטוש יהלומים. היה חבר בהסתדרות העובדים.

עם גבור המאבק בישוב כנגד הבריטים, הצטרף ראובן לארגון מחתרת האצ"ל - "ארגון צבאי לאומי". היה זה בערך בגיל 17. הוא השתתף בכמה פעולות כחבר המחתרת. בחודש נובמבר 1944 - בהיותו כבן 20 - הוא נעצר על ידי הבריטים כחשוד בהשתיכות למחתרת. הוא נשלח למחנה המעצר בלטרון. תחילה הוא היה עצור במשך כשבעה חודשים וכששוחרר הוא שוחרר בתנאי "מעצר בית", דהיינו שבלילה היה עליו להיות בבית.

בפעם השניה נעצר ראובן אחרי הפיצוץ של מלון "המלך דוד" - בחודש יולי 1946. לרגל פיצוץ המלון עצרו אז הבריטים את עצורי - "מעצר הבית", וזה גם היה גורלו של ראובן. מאז, הוא היה עצור במחנה לטרון עד חודש מרץ 1948, דהיינו כחדשיים לפני הפינוי הבריטי של הארץ.

בסך הכל היה ראובן עצור בלטרון, במשך תקופה של כשנתיים וחצי, וזאת בשנות חייו הקצרות כל כך. ראובן היה אהוב וחביב על כל חבריו, שקראו לו - "ראוב'לה".

בתקופת שנות מעצרו בלטרון כתב ראובן - יומן מעצר. מספר שנים אחרי נפלו בקרב בשנת 1957 פורסם היומן כספר בהוצאת "קרית ספר" - ירושלים. הספר נקרא - "ימים ולילות בלטרון". בשנת 1979 פורסמה מהדורה שניה של הספר,בהוצאת הספרים "הדר" - תל אביב.

מיד עם שיחרורו בחודש מרץ 1948 - הצטרף ראובן אל הלוחמים במלחמת השחרור בירושלים. ראובן לקח חלק בקרבות, בכמה מקומות בירושלים שהיתה אז למעשה עיר נצורה. הוא לחם באיזורים: שיח ג'יראח, הר ציון, דיר יאסין, ואיזור מאה שערים, ולבסוף בכפר מלחה.

הקרב האחרון של ראובן היה כאמור, בכיבוש הכפר מלחה - ששכן בדרום ירושלים. היה זה בחודש תמוז תש"ח - יולי 1948. היוזמה לכיבוש הכפר נעשתה על ידי ארגון ה"אצ"ל". היציאה לכיבוש הכפר היתה ביום 14 ליולי 1948. במלחמה על הכפר השתתפו מספר פלוגות של אנשי האצ"ל וכן היה גם סיוע של מחלקה אחת או שתיים, של אנשי ה"גדנ"ע" - גדודי נוער - שהשתיכו למסגרת "ארגון ההגנה".

ראובן שמש כסגן מפקד אחת המחלקות - במסגרת האצ"ל. כנויו באצ"ל - היה "גלילי". היות ורוב הלוחמים שהשתתפו בקבוצה עם ראובן, היו עצורים בעבר בלטרון נקראה קבוצה זו - "גונדת הלטרוניסטים".

הכפר נכבש לא בקשיים מרובים. לוחם אחד של האצ"ל נפל בעת הכיבוש. לאחר כיבוש הכפר, נשלחה המחלקה של ראובן, לשמור באיזור שהיה מרוחק כשני קילומטר דרומה מהכפר. מקטע זה ראו את פסי הרכבת המוליכים מירושלים לתל-אביב. הובטח להם שיחליפו אותם בהקדם, וכמובן שידאגו לשלוח להם את האספקה הדרושה.

למחרת כיבוש הכפר, היה זה ביום חמישי - 15 ליולי 1948 - החלה התקפה נגדית של הערבים מאיזור הכפר בית ג'אלה, השוכן על הר גבוה, דרומה לכפר מלחה. הלוחמים הותקפו בהרבה כלי נשק. הם הופגזו בתותחים מרגמות וכן ביריות ממכונות יריה. למעשה לא היו קיימות במקום עמדות או מבנים שיגנו על הלוחמים. ניתן לומר שהאיזור היה למעשה חשוף. לפיכך, כמה מאנשי הקבוצה בראותם שהמצב הוא כה קריטי עזבו את השטח. ביניהם גם מפקד המחלקה, שהיה מעל ראובן - שכנויו היה "יריב". ברגעים הקריטיים נשאר למעשה ראובן, האחראי היחידי על מחלקת הלוחמים בשטח.

כותב אחד הלוחמים - שהיה באיזור יחד עם ראובן ונפצע בקרב: "המפקדים האחראים בכפר עצמו לא יצרו למעשה קשר עם הלוחמים, ולא הגישו סיוע. ...על כל בקשות האספקה היתה התשובה שבמהרה יוחלפו... ובהמשך כותב אותו חבר... ישבתי בלילה במערה עם "גלילי" (כנויו של ראובן) והוא אמר: "כפי הנראה לא יביאו גם אוכל ומים..."

אציל נפש, ידיד ורע היה ראובן לכולם. שעות מספר לפני התחלת התקפת הנגד, אמר ראובן לאותו חבר: "... אני מקוה כי מלחה זו לא תהיה לנו מלוחה...". אך מלחה היתה אכן מלוחה... בשלבים האחרונים של הקרב, עת נפלו הלוחמים. נפצע ראובן, ובשארית כוחותיו פיקד על אנשיו ודאג להם. ברגעיו האחרונים דאג ראובן ללוחמים יותר מאשר לעצמו. עם קריאת "שמע ישראל" יצאה נשמתו. יחד עם ראובן נפלו באותו יום במלחה - עוד 16 לוחמים. וביחד נפלו בכיבוש כפר מלחה - ח"י לוחמים.

אפשר בהחלט לראות את ראובן ז"ל, כאחד מגבורי מלחמת השחרור בתש"ח-1948.

ראובן היה קבור בתחילה בשייך באדר. ב-7.9.1950 הועבר ל"הר הרצל" בירושלים.

עוד בשנת 1949, קראו תושבי הכפר מלחה את בית הכנסת בכפר, על שמו של ראובן - "זיכרון ראובן". ת.נ.צ.ב.ה.