קורות חיים
בבוקרו של יום כ"ז בתמוז תרצ"ח התחפש יעקב בבגדי סבל ערבי נטל סל עם ירקות שמתחתם הוסתרה פצצת-זמן, ויצא עם חברו -- שהיה לבוש כ"אפנדי"-- לעבר השוק הערבי בעיר העתיקה בירושלים. בהגיעם לשוק האבטיחים, נתפשו להפתעתם על-ידי צעירים ערביים,שאירגנו באותו יום שביתה- מחאה. והיכו והשחיתו את סחורתם של מפירי השביתה. משהצליחו להוציא מידו את הסל והחלו מריקים את תכנו נמלט יעקב על נפשו. אולם רודפיו השיגוהו. דקרוהו בסכינים. וכילו בו את חמתם על הפצצה הגדולה. שניסה להניח בשוק. שעה ארוכה שכב מתבוסס בדמיו, עד שהגיעה המשטרה למקום. תודות למאמצי מפקדת אצ"ל הוכנס לביה"ח "הדסה" ושבה אליו רוחו, הודיעה לו האחות כי הוא נמצא בידים נאמנות. אולם, לפי הוראת השלטונות הועבר לבית-חולים ממשלתי, וקציני בולשת ישבו ליד מיטתו וארבו למוצא פיו. מדי פעם עלה חומו ואבדה הכרתו, אך אעפי"כ קיוו הרופאים להציל את חייו. מששבה אליו צלילות דעתו, החל חושש שמא ידבר כאשר יעלה חומו שוב ויגלה מי היה חברו לפעולה ומי הם מפקדיו. מוחו שפעל בקדחתנות מצא את הפתרון: עת הסירו השומרים את עיניהם ממנו, אימן את כל כוחו, קרע את התחבושות מעל פצעיו הרבים שהחלו מגלידים, תקע בהם את ציפרניו וזיהמם. הוציא את נשמתו תוך יסורים קשים. הוא לא דיבר ; אלי קבר הוריד עמו את סודו. יעקב נולד בעיר היראט אשר באפגניסטן וכאן טעם את טעמה המר של גלות איסלם. מצד אחד של מצוקה ויתמות מאמו מצד שני. בהיותו בן עשר, עלתה משפחתו ארצה והשתקעה בירושלים. כעבור זמן קצר הצטרף לבית"ר, שבה התחשלו גופו ורוחו, ובה קיבלו חייו תוכן ומשמעות. בן חמש-עשרה היה כאשר הצטרף להגנה הלאומית, ששימשה יסוד להקמת אצ"ל, ועם יסוד אצ"ל עבר לשורותיו והיה אחד הפעילים ביותר באיזור ירושלים. מפקדיו, שראו בו חייל אמיץ צייתן למופת, דייקן ויודע את חכמת השתיקה, הטילו עליו תפקידים אחראים ואף האצילו על שיתופו בפעולות התגובה נגד כנופיות ערב. תודות למראהו החיצוני המתאים, אומץ-לבו וכושר-התמצאותו, הצליח לחדור אל בין הערבים ולהפליא בהם את מכותיו.