סמל יעקב פרידמן ז"ל

קורות חיים

בן פסיה וחיים, מניצולי השואה. נולד ביום כ' בסיוון תשי"ב (13.6.1952) בראשון לציון. את חינוכו החל בבית הספר היסודי "רמז" בראשון לציון. בו למד שלוש שנים. בהיותו בן שמונה עברה משפחתו להתגורר בירושלים ויעקב המשיך לימודיו היסודיים בבית הספר "לוריא" בעיר וסיימם בבית הספר התיכון "בית חינוך" במגמה הביולוגית. יעקב היה במחזור שתלמידיו כתבו את "מכתב השמיניסטים" לראש הממשלה דאז, גולדה מאיר. בשנת 1966 טבע אחיו הבכור שמריהו.

בסוף יולי 1970 גויס לשירות חובה בצה"ל. הוא שאף לשרת כטייס בחיל האוויר, אך בגלל ליקוי בעיניו נפסל לטייס. אף על פי כן הוצב לשרת בחיל האוויר ביחידת נ"מ. יעקב עבר בהצטיינות שורה של קורסים במערכות נשק ובתותחנות שדה וזכה בציונים גבוהים, בעיקר בנושאי הדרכה וטופוגרפיה. בנובמבר 1971 סיים קורס מפקדי כיתות כחניך מצטיין והועלה לדרגת רב"ט. באותו זמן נפצע בתאונת דרכים, אושפז ולאחר שהחלים מפצעיו חזר לשרת ביחידתו.

ביולי 1973, בתום שירותו הסדיר, שוחרר יעקב מצה"ל בדרגת סמל. בתעודת השחרור שלו צוין: "התנהגותו טובה מאוד. חייל מסור ונאמן, הגון ובעל יוזמה. ביצע תפקידו כיאות". עם שחרורו למד בפקולטה לביולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר קבלת תואר בוגר בביולוגיה עבר לטכניון בחיפה, בו סיים לימודיו בשנת 1978 וקיבל תואר מוסמך למדעים בהנדסת מזון וביוטכנולוגיה.

במקביל ללימודיו עבד תקופה קצרה בטלוויזיה הישראלית וכמורה לעברית באולפן אמריקני. לאחר מכן החל לעבוד כמהנדס מזון בבית החרושת "שמן". גולת הכותרת של עבודתו היתה חלקו בפרוייקט להפקת בטארקרוטן מהאצה דונליאלה.

יעקב ליווה את הפרוייקט מתחילת דרכו במשך כעשר שנים, היה שותף לקשיים ואחראי במידה רבה להצלחת הפרוייקט. הממונים עליו העריכו את תרומתו לפרוייקט ולאות הכרת תודה והוקרה הוענק לו פרס על השגיו.

בשנת 1977 נישא יעקב למיכאלה והשניים הקימו ביתם בקרית מוצקין, בה נולדו ארבעת ילדיהם: טלי (מור), תומר (שמואל), ארז (מרדכי) ויעל. יעקב אהב לחיות והיה אדם חם, חכם ובעל שמחת חיים, שראה בתא המשפחתי את תכלית הנתינה. היה בעל, אב, בן ואח למופת. הקדיש רבות לטיפוח הבית, אהב לבנות ולעשות הכול במו ידיו - החל בתיקוני חשמל ומכונות כביסה ועד בניית שולחן וכסאות לבתו הבכורה. טלי (מור). יעקב היה בעל קול בס והשתתף במקהלה הייצוגית של בית החרושת "שמן". בשעותיו הפנויות שיחק שחמט, ברידג' וכדורעף.

בתחילת חודש מרס 1988 גויס יעקב לשירות מילואים. ביום כ"ט באדר תשמ"ח (18.3.1988) כרעה אשתו ללדת, ובאישור ממוניו נסע עימה יעקב לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם עזר לה ללדת את בתם הרביעית, יעל. בדרכו חזרה מבית החולים לבסיס אירעה תאונת דרכים ובה מצא את מותו. בתו, יעל, נקראה על שמו (יעקב כונה בשם החיבה יענקל'ה). יעקב הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בצור שלום. הותיר אחריו רעיה - מיכאלה, שתי בנות - טלי (מור) ויעל, ושני בנים תומר (שמואל) וארז (מרדכי), הורים ואחות - דליה.