בן רות ומשה, נולד ביום י' בתשרי תרפ"ח (6.10.1927) בירושלים, למשפחת עולים מאיראן.
בירושלים למד בבית-ספר של "אליאנס", ובגלל עוניה הרב הוכרחה המשפחה, למרות דבקותה בדת ישראל, להעבירו לבית-הספר "רטיסבון", בו ניתנה תמיכה לתלמידים.
יצחק נאלץ להפסיק את לימודיו גם בבית-ספר זה ולצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. למד מכונאות רכב ועבד במוסך. נהג מכוניות לניסיון וכשנתפס פעמים אחדות בנהיגה ללא רישיון התכונן לבחינה וקיבל רישיון נהיגה. את רוב שכרו מסר להוריו.
על אף חינוכו הזר היה לאומי בכל נפשו, הצטרף לבית"ר ואחר-כך למחתרת אצ"ל והיה מלוחמיה המסורים והאמיצים, אך הסתיר זאת מהוריו, שלא ידעו משום מה הוא מאחר לבוא הביתה. יצחק
השתתף בפעולות רבות נגד הבריטים, למן הדבקת כרוזים ועד לפיצוצים וחבלות, ואחר-כך נגד הפורעים הערביים.
פעולתו הגדולה, שבה התגאה, היתה בפיצוץ הגדול במרכז התחבורה הערבית ליד שער שכם. בגלל השתייכותו ל"ארגון הצבאי הלאומי" גורש מעבודתו במוסך וסבל מחסור. כחייל סדיר נלחם יצחק בשורות אצ"ל בירושלים ומילא את תפקידו באומץ אף בהפגזות הקשות ביותר.
פעם בא הביתה ומצא את הוריו מתאבלים, כי הגיעה אליהם שמועה על
נפילתו. אז "ניחם" אותם שיהיו מוכנים לכך באמת, כי "כמוני כשאר הבחורים המוסרים נפשם למען האומה והמולדת". פעם נפצע קשה בהפגזה ומשנרפא חזר לשירותו.
ביום ג' בתמוז תש"ח (10.7.1948) נפגע בהפגזה בשעת מילוי תפקידו ונפל. נקבר בשייח'-באדר א'.
ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.