סמ"ר אביתר אוחיון אבוקסיס ז"ל

קורות חיים

בנם הבכור של יסמין ויעקב. נולד ביום י"ח באב תשס"א (7.8.2001) בירושלים. אח לאור-אל, מרים שירה, רות שמחה, ישראל, נועם דוד ותהילה רחל.

אביתר, ילד שכולו אור, עם רגישות נדירה ונפש של אמן, התחנך במוסדות חסידות חב"ד (חוכמה, בינה, דעת) בשכונת גילה שבירושלים ובישיבת "חנוך לנער" בצפת. "בילדותך נהגתי לארח אותך בסטודיו שלי," כתב אביו, "סקרנותך לאמנות הייתה מושפעת מהמרחב האין-סופי שהיה לך שם. עיניך, הזוהרות כזוהר הרקיע, היו מרוכזות בכל תחומי החוגים המורכבים בסטודיו – תאטרון, בובנאות, ציור, פיסול, טיסנאות. גדלת אל מרחב יצירתי משלך."

ואכן, עולם האמנות על היבטיו השונים שימש לאביתר כלי מרכזי לביטוי רגשי ולהצצה לעולמו הפנימי העשיר. "בפעם הראשונה שראיתי את הציורים שאביתר מצייר," סיפר רבו, "הלכתי וקניתי לו חומרי צביעה ויצירה, והוא לקח על עצמו משימה – לצייר ולקשט את הישיבה. למרות השנים הרבות שחלפו, הציורים שלו עודם מקשטים את הישיבה."

אביתר יפה התואר השאיר את חותמו בכל מקום שהגיע אליו. בתקופת לימודיו בישיבה, התבלט ברגישותו לזולת ובנכונותו להיאבק למען החלשים והפגיעים בחברה. "הוא לחם את מלחמתם ולא נתן שיפגעו בהם," סיפרו חבריו ומוריו, "היה איש של שלום, בבחינת 'אוהב שלום ורודף שלום', ועם זאת לוחם צדק בעל עקרונות מוצקים, יושרה וכנות, היה מחויב לאמת שלו ולא חשש מההשלכות." והוסיף הרב ברנשטיין: "כל מי שנגע באביתר, כל מי שהכיר אותו, חש שיש לו נשמה גבוהה. היה לו חוש מיוחד שיכול לזהות את המצוקה של האחר ולהתחבר אליה."

מאיר, חברו הטוב מאז ימי הלימודים בצפת, הוסיף על דברי הרב:" אביתר היה החבר והאדם הכי טוב שהכרתי. תמיד דואג לכולם ורק אז מתפנה לדאוג לעצמו. לא היה אפשר שלא לאהוב אותו ואת החיוך הכובש שלו שהפנט את כולם. הוא היה השראה בשביל כל כך הרבה אנשים, ובמיוחד בשבילי."

עוצמותיו הפנימיות של אביתר ניכרו הן במעשיו והן בתפיסת עולמו. בהיותו אדם משימתי, הגדיר מטרות ופעל להגשמתן. סיפר הרב לבקיבקר: "לא היו לו תפילין ר"ת (רבנו תם) והוא החליט שיהיו לו; אסף כסף, התאמץ והצליח להגשים את חלומו ולקנות לעצמו תפילין ר"ת." כמי שידע לא מעט קשיים בחייו, האמין כי יש להתייחס לחיים בקלילות, לזרום איתם, לקחת מכל מקום ומצב את מה שמתאים, ולהימצא בעשייה מתמדת. "הייתה לו תשוקה ייחודית ללמידה," סיפר אחד החברים, "הוא הכיר את החוזקות שלו וגם את החולשות, רצה לטרוף את העולם ולנסות הכול, והיה מוכן להתנסות גם בתחומים שהיוו אתגר עבורו. תמיד נזהר לא לדרוך בדרך על אף אחד. המוטו המדהים שלו היה 'השמיים תמיד כחולים, גם אם יש עננים.'"

לאחר כמה שנים בישיבה בצפת, עבר לכפר הנוער הדתי "יפתח" שבאבנת, לחופיו הצפוניים של ים המלח. במקום קסום זה, בין הר לים, המשיך לבטא את כישוריו ואוצרותיו, לקשור חברויות נפש ולסייע לצעירים ממנו. "הוא אחת הדמויות שהחזיקו אותי בשנה שהגעתי ל'יפתח'," כתב אחד מהם, "בזכותו עשיתי תהליך משמעותי מאוד לחיים. חייב לו אלף תודות."

בתקופה זו אהב ליצור פסלים בקרמיקה, לגלף בעץ, לטייל ולבלות בחיק הטבע – בעיקר בימים גשומים, והיה מחובר מאוד לעולמות המוזיקליים. בטיוליו נהג, בין היתר, לקטוף לואיזה היישר מהאדמה להכנת תה.

עם סיום לימודיו, לאחר סדרת מיונים, התקבל למכינה הקדם-צבאית "דרך ארץ" שביישוב הקהילתי אשלים ברמת הנגב. גם שם הילך קסם בחיוכו הכובש ובליבו הענק. "הלב שלו הולך לפניו," תמצתה המדריכה את הווייתו של אביתר. חבריו למחזור, שכינו אותו בחיבה אֶביָה, סיפרו על חבר טוב, אהוב ומיוחד שידע להצחיק ולגעת בכולם. "זכינו להכיר אותך ולהכניס אותך לחיים שלנו," כתב יהלי, "היית לי אח במלוא מובן המילה – מישהו להיות איתו, לדבר איתו או סתם לשבת על סיגריה. תמיד נלחמת והוכחת שאתה מסוגל לעשות הכול, למרות כל הקשיים שבדרך."

באחת הפעילויות, כאשר התבקשו החניכים להכין יצירה שתייצג את התהליך שהם עוברים בחיים ובמכינה, ושתתאר את מי שהם – ריגש אביתר את הנוכחים עם הדגם שיצר. "אמנם כולנו הצגנו עבודות מרגשות ויצירתיות," סיפר אחד המשתתפים, "אבל אף אחד לא השתווה לרמת היצירתיות והרגישות של אֶביָה. בזמן המועט שהוקצב למשימה הוא הכין דגם אדם מסלוטייפ קשור בחבלים לשני 'עולמות', מה שהוא סוחב איתו מהעבר ושעיצב אותו, הצלחות וקשיים, ובצד השני – העתיד, השאיפות והחלומות."

את המשפט שכתב במכינה זמן קצר לפני שהתגייס – "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – לקח איתו גם לתחנת חייו הבאה, השירות הצבאי.

אביתר התגייס לצה"ל ב-21 במארס 2021 והוצב בחיל הרגלים. סיים בהצלחה את מסלול הלוחם המפרך של חטיבת "גולני" ושירת כלוחם בגדוד 51 – "הבוקעים הראשון". חייל למופת שאף זכה לתעודת הצטיינות ממפקד הפלוגה. כדרכו, יצר קשרים קרובים ומיוחדים, תמך בחבריו, ושימש מקור ידע והשפעה בענייני תורה ומצוות. כתב ירין: "אדם עם נשמה טהורה ושמחת חיים שלא זוכים להכיר כל יום."

בהמשך השירות, הוצב מחדש בחיל הלוגיסטיקה, ונשאר לשרת בגדוד כנהג. סיפרה ליאל, ידידתו הטובה, על שיחותיהם המשותפות: "תמיד ידעתי ששיחה שמתחילה עם אביתר זאת שיחה מעניינת, זאת שיחה שאני הולכת לצאת ממנה עם תובנה או שתיים, שיחה עם בן אדם כל כך חכם שכיף לדבר איתו כי הוא תמיד אומר את מה שיש לו להגיד בפּנים ותמיד הולך עם הערכים שלו והאמת שלו בכל מה שעושה ואומר. היינו יושבים ומדברים שעות ארוכות על נושאים שלא נגמרים, וכל שיחה סיימנו בחיבוק גדול וסיכמנו עם מה כל אחד יצא מהשיחה, ואיך ניקח הלאה את התובנות שלנו. הוא תמיד רצה להתקדם ותמיד רצה להפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמו."

בתפקידו האחרון, שימש אביתר נהג אמבולנס בבסיס כיסופים שבעוטף עזה, שם הוצבו לוחמי גדוד 51. "לא פלא שזה התפקיד שקיבל על עצמו," אמרו חבריו, "כזה הוא היה – דואג לכל מי שסביבו, ובעיקר לאלה שלא יכולים לדאוג לעצמם."

אביתר חלם להפוך לאמן יוצר וכבר החל לחשוב על העתיד שלאחר הצבא. רגע לפני שיצא לחופשת השחרור, פרצה מלחמה.

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה המתקפה, שהה אביתר במוצב כיסופים. סביב השעה 06:50 פשטו עשרות מחבלי חמאס על המוצב, מצוידים באמצעי לחימה רבים ובמפות. הקרבות נמשכו שעות ארוכות ובמהלכם נפלו חיילים רבים, ובהם אביתר.

סמל אביתר אוחיון אבוקסיס נפל בקרב במוצב כיסופים ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הניח אחריו הורים, שלושה אחים ושלוש אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

ספד לו אביו: "אביתר, בני אהובי, חמדה גנוזה של עם ישראל, אריה שכמוך. נפלת בקרב בבוקר שמחת תורה במחנה כיסופים על הגנת חבריך ועל אהבת הארץ. רציתי לחגוג איתך את גזירת החוגר במוצאי שמחת תורה עם שאר אחיך ואחיותיך אבל הייתה גזירת שמיים. רציתי עוד לחגוג, ממש כמו שחגגנו בסוכות עם יין משובח ושמחת החג קיבלנו ממך תמונת מזכרת חיוך... החיוך של אביתר. וכעת זוכרים אותך. רצית להיות אמן יוצר מדופלם. ידעת לנצל זמן ולא היה משעמם. רכשת ידע מכל מיני תחומים. עבודתך הייתה מדויקת, יסודית, מושלמת. יהיה ראוי להנציח את החלומות שלך, את גבורתך ואת נתינתך."

בני משפחתו כתבו: "אביתר שלנו, אור גדול, בחור יפה עם עיניים כחולות עמוקות, נוכחות מרשימה ומלאת ענווה, מסירות ונאמנות בכל תפקיד שעשה כבן, כאח, כחבר וכחייל. עיניים טובות, חיוך גדול וצחוק מתגלגל, רגישות גבוהה למי שהיה קצת בצד ולא ממש נראה ונשמע. אביתר תמיד הושיט יד עם חיוך גדול וחם ומילה טובה ומרימה, נלחם בכל עוולה שהייתה בסביבה, וגם אם המחיר היה כבד, תמיד הסכים לשלם. אותנטי, כן וישר, נשמה טובה וגדולה. אנחנו מבטיחים להמשיך את האור שלך, את השמחה, העידוד והטוב הזה שלך. אוהבים ונזכור לנצח."

כן כתבו לזכרו אקרוסטיכון, שבו ראשי המשפטים מורכבים מאותיות שמו: "א – אלף ניגונים נגן לגיבורים; ב – בגוונים רוחניים עם מלך מלכים; י – יש למילים כוח להשפיע רחמים; ת – תודה בשם כולם שהגנו על העם; ר – ריבונו של עולם מעל ובתוכנו ובכולם, ממך אנו מבקשים לבטל ימים קשים; א – אלפי ניגונים נגן לגיבורים זמירות ותהילים עם מלך מלכים."

כתבה ידידתו יונית: "אביתר, אביה! ישבת איתי ימים ולילות לשיחות, מקשיב לי ומייעץ. היית העוגן שלי, תומך בי ומעודד עם יין, ארק או ויסקי טוב. היינו יושבים ומציירים, שותים קפה וצוחקים. הרבה חוויות טובות שלא חשבתי לעולם שייגמרו. העיניים הכחולות היפות שלך, עם החיבוק הענק. הלב הקסום שלך והחיוך הרחב. מגיע לעולם לדעת מי היית. עם כל הקשיים שלך, נלחמת גם בעודך בחיים. היית לוחם בנשמה ולחמת גם מול מחבלים. נפלת כגיבור. אוהַב אותך לנצח."

דברי פרידה של חברה נוספת: "אביתר – חבר ואדם עם נשמה אלוהית. תמיד רואה את האחר, תמיד שם כשצריך, תמיד יודע להגיד את המילים הנכונות ויודע לעמוד על שלו. תודה על זה שלימדת אותי שאין דבר כזה ׳אי אפשר׳, תודה על החיזוק, תודה על השיחות והרגעים ביחד. אתה כל כך חסר לעולם הזה, וברגעים האלה. מקווה שטוב לך שם למעלה."

אביתר מונצח לאור מורשתו, ״תהיה רגיש למה שקורה סביבך ותושיט יד כשצריך״. כך, מכינות "דרך ארץ" הקימו את "סיירת מישהו" – "על מנת להיות תמיד המישהו הזה שמתנדב איפה ומתי שצריך – כמו שאביתר היה."

אוהביו פתחו עמוד לזכרו ברשת החברתית "אינסטגרם". אתר לזכרו נפתח גם בפלפטורמת "REMEMBER".