קורות חיים
בן זאב-מאיר ועדינה. נולד ביום כ"ה בתשרי תשס"א (24.10.2000) בירושלים. אח צעיר לחיים עוזר, מלכה, עזרא, שרה בילה (שרי), אסתר (אסתי), אפרים לייב (אפי) ונחמה סעריל; אח בוגר לאברהם מנחם.
יעקב בן-ציון בא לעולם שלושה ימים אחרי חג הסוכות ונקרא על שם סבא רבא שלו מצד אביו.
יעקב התחנך בתלמוד תורה "מנחת שלמה" בשכונת רוממה. הוא הגיע להישגים נאים במהלך לימודיו, ובכיתה ה', עת החל בלימודי גמרא, ניכרו כישרונותיו בתחום זה, שליווהו רבות בהמשך. בכיתה ו', לנוכח צרכיו הלימודיים המתקדמים, אתגר אותו מחנכו בדפי-עבודה במתמטיקה אשר יועדו לשכבות-גיל גבוהות יותר, וגם עימם התמודד בהצלחה מרשימה.
יעקב התחיל את לימודיו בישיבה ובגיל שש-עשרה עשה את דרכו לפנימייה, הסמוכה לנתניה. כאן התוודעה אליו גלית פאר, מנחה מתנדבת, שזיהתה בו מאפיינים ותכונות שהבדילו אותו מיתר בני הנוער שבמקום, ועל-כן סברה כי מסגרת זו אינה ראויה דייה עבורו. "ראיתי מולי עמוד של אור," כך תיארה את מפגשה הראשון עימו. מרגע זה ואילך יצרה עימו קשר אישי, העניקה לו תשומת-לב ואהבה ופתחה בפניו את ביתה. יעקב, מצידו, ראה בה אוזן קשבת ומשענת רגשית יציבה ונאמנה.
במאמץ משותף, חיפשו גלית ואימו מקום לימודים מתאים יותר בעבורו, ואף מצאו כזה, אלא שבגיל שבע-עשרה טס יעקב עם אחותו שרה לניו-יורק, ארצות הברית, לביקור משפחתי. הוא הרבה לבלות שם עם אחותו נחמה, הקרובה אליו בגיל וברוח, והאריך עוד ועוד את משך שהותו בחו"ל. "אני עצמי שמחתי על-כך," כתבה נחמה, "כי הרווחתי זמן איכות יקר במחיצת אחי הקטן והאהוב. קרובי המשפחה שבביתם התארח, העידו על רוחב ליבו ועל העונג הרב שחשו בשהותו."
המעבר מישראל לניו-יורק היה רצוף קשיים ואתגרים. בהדרגה ובאופן מרשים אזר יעקב אומץ, רכש את השפה האנגלית, והפך מנער שקט לעלם חמודות. למחייתו עבד בתור מחסנאי ובמקביל, עמל על הוצאת רישיון נהיגה.
בביקור שערך בישיבת "Waterbury"שבמדינת קונטיקט, ראה עצמו משתלב בה. הוא השלים בגרות אקסטרנית G.E.D. וסיימה בציונים טובים. בישיבה רכש חברים טובים, עימם שמר על קשר בהמשך.
בגיל עשרים, שלוש שנים לאחר שעזב את ישראל, החליט לשוב ארצה. אף כי בגילו ובמעמדו כתושב חוזר היה יכול לקבל פטור מגיוס, בעידודם של בני משפחתו ושל גלית, החל בהתנעת התהליכים הנדרשים לגיוסו. "הוא הפנים כי שירות צבאי משמעותי, יכול להתממש גם באמצעות מילוי תפקידים שאינם בהכרח קרביים במובנם הטהור," אמר אחיו.
בחודשים שנותרו עד לתום הסדרת ההליך התארח בבתי אחיותיו, היה פעיל במשחקי שחמט מקוונים אל מול שחקנים מכל רחבי העולם והמשיך לעסוק בפעילות גופנית. במהלך תקופה זו, אף ערך מסע בן כמה ימים, בהשתתפות חבריו לישיבה מארצות הברית, מחופי הכינרת עד לחופי הים התיכון. את מרבית זמנו בילה אצל אחותו אסתי שהתגוררה בקיבוץ גניגר, נחשף למעגל חבריה, ואלה הפכו לחבריו הקרובים. בהמשך, משהוכר מעמדו כחייל בודד, עבר להתגורר במגורי החיילים הבודדים שבקיבוץ והתפרנס מעבודות מזדמנות.
טרם גיוסו, הסיר מראשו את תלתלי הזהב הארוכים שטיפח במשך שנים, ותרם את שערו. "הוא נתן את עצמו כל כולו למען האחר," אמרה שרה, "והפיץ סביבו אור גדול, בכל מובן אפשרי."
ב-13 באפריל 2022, בגיל עשרים ואחת, התגייס יעקב לצה"ל והוצב בחיל האוויר. את הטירונות עבר בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה (כיום: המכללה הטכנולוגית של חיל האוויר), שם גם הוכשר כמכונאי מנועי מטוסים, וסיים כחניך מצטיין. הוא שובץ בטייסת תחזוקה אווירית בבסיס "רמון" (כנף 25), כמכונאי בגף מנועים.
למן הרגע הראשון התחבב מאוד על חיילי המחלקה והגף, אשר התרשמו עמוקות מהבחור השקט, הצנוע ושובה הלב. כישוריו הטכניים, כמו גם אהבת הסדר הטבועה בו משחר ילדותו, ענו במדויק לצורכי התפקיד. "יעקב הותיר בי רושם עז, אישית ומקצועית גם יחד," כתב מפקדו, "כבר בשיחת ההיכרות שקיימתי עימו הוא הביע התעניינות יתרה במסלול המקצועי המצפה לו. הבחנתי כי הוא חייל חרוץ ביותר, המבקש להעמיק את ידיעותיו בתחום, להתמקצע ככל הניתן ולהתקדם עוד ועוד."
יעקב היה בשיא פריחתו. לאחר שנים מרובות של תלאות, נדודים ואתגרים מורכבים, מצא סוף-סוף את מקומו ואת ייעודו. הוא אהב עד מאוד את תפקידו הצבאי, נהנה מחייו בקיבוץ גניגר ועמד בקשר רציף, חם ושוטף עם משפחתו ועם גלית. "בשיחתנו הטלפונית האחרונה", סיפרה מי שסייעה לו רבות בתקופת נעוריו, "הבחנתי באושר הבוקע ממנו ושמחתי בכל ליבי על אותו נער שהצליח לפרוץ את שלל המחסומים שנקרו בדרכו והגיע בכוחות עצמו לאן שהגיע. הייתי גאה בו מאוד והצלחתי לראות בעיני רוחי את החיל הרב שעוד יזכה לעשות בימי חייו, את ההצלחות שעוד נכונות לו, את אשת החיל שימצא ועימה יקים בית בישראל." ואולם, לכל אלה לא זכה.
בשבת, 20 באוגוסט 2022, עת שהה בקיבוץ גניגר בחופשת סוף-שבוע, טבע יעקב בבריכת השחייה. הוא נמשה מהמים והובהל במצב קשה מאוד למרכז הרפואי "העמק" שבעפולה, שם, בשעת ערב, נקבע מותו.
טוראי יעקב בן-ציון שטיינמעץ נפל בעת שירותו ביום כ"ד באב תשפ"ב (20.8.2022). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בהר המנוחות, גבעת שאול, ירושלים. הותיר אחריו הורים, ארבעה אחים וארבע אחיות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי.
משפחתו של יעקב העלתה קווים לדמותו, להלן מקצתם:
סיפר חיים עוזר, אחיו: "לאחר שובך ארצה חסרת לי מאוד, אך התנחמתי רבות בכך שאתה מגשים את עצמך ושטוב לך בצבא. אתה מאוד חסר לי כעת... וכעת אין לי עוד במה להתנחם."
תיארה מלכה, אחותו: "לעד ולנצח נזכור אותך היפה שבנערים, לא אשכח אותך בחתונה שלי ושל עקיבא, ילד חמד שנועד לגדולות."
שיתף עזרא, אחיו: "הוא היה אח מדהים. יכולנו לדבר שעות בלי להרגיש שהזמן עובר."
סיפרה שרה, אחותו: "ילד נסיך, בעל אכפתיות והקשבה לאחר ברמות על-אנושיות."
כתבה אסתר, אחותו: "ג'ייקוב, נסיך קטן שלי. היית לי חבר, אח ונפש תאומה. היית לי לבית בכל מקום בו שהיתי. היית מלאך בדמות אדם, אור גדול שמאיר כל מי שסביבו, מכבד כל אדם באשר הוא, מרגיש את כולם ורגיש כלפי כולם."
שיתף אפי, אחיו: "אני מתגעגע לקסם שבך, אשר עטף אותך מכל כיוון, עם החיוך השובב, הראש היצירתי והעומק שהיה בך."
כתבה נחמה, אחותו: "אני מרגישה שמאז פטירתך, עברתי לעולם מקביל, בו חלק גדול מהלב שלי כבר לא איתנו. היית לי אור, אהבה טהורה, אח קטן עם הלב הכי גדול. אוהבת אותך כל-כך ומתגעגעת מעמקי נשמתי."
תיאר אברהם, אחיו: "יעקב אחי היקר, היית מלא בטוב שפרץ ממך החוצה. זיכרונך תמיד ילווה אותנו בדמעות ובגעגוע מתמשך שלא תם. נקטפת מעמנו בפתאומיות. שום דבר לא ימלא את היעדרך. אוהב אותך עד בלי די."
במלאות שלושים לנפילתו, ספד לו אביו: "כשאני חושב על יעקב, אני נזכר באור הגדול שהוקרן ממנו אלי חוץ. חשו זאת כולם, מכל הסוגים והגילים. החברות, האהבה והחמימות שהקרין כלפי כולם, הצליחו לגעת בליבם של כל מי שהכירוהו. יעקב הצליח ליצור קשרים נפלאים מלב אל לב, ללא שימוש במילים רבות, כי אם מעצם אישיותו. מה סוד האור הזוהר שלך, יעקב? ... אני רואה את התשובה בדברי הרב שמחה וסרמן זצ"ל, שמתוך המוני אנשים שפגש, הרגיש כי מאחד מהם בוקע אור מיוחד. את האור הזה, המשיל לשתי מנורות, האחת עם אהיל עליה והשנייה נטולת כל אהיל. ההבדל בעוצמת האור הבוקע מכל אחת ממנורות אלו, הינו משמעותי עד מאוד. ככל שהאהיל המכסה את הנורה עבה יותר, כך פוחת האור הבוקע ממנה. אתה, יעקב, היית מנורה ללא אהיל של אגו, לכן האור שבקע ממך היה טהור וזהר למרחקים. תעלה נשמתך מעלה-מעלה וניפגש בתחיית המתים. יהי זכרך ברוך."