סמל אורי ניסנוביץ ז"ל

קורות חיים

בנם של שרה ורוני. נולד ביום כ"א בכסלו תשס"ג (26.11.2002) באילת. הילד השישי במשפחה שבה שבעה ילדים. אח לנעמי, תמר, דניאל, יהודה, שיר ונעם.

אוֹרי גדל באילת ולמד שם בבית ספר יסודי ממלכתי-דתי. לאחר מכן עבר עם משפחתו לירושלים. הוא למד בישיבה התיכונית "מצפה רמון" במצפה רמון ולאחר מכן בישיבת ההסדר ''אבינועם-תפוח'' ביישוב אביתר בשומרון והצטיין בלימודיו.

היה ילד צנוע ופשוט, אוהב כל אדם, עם שקט שלא נבע מביישנות אלא מבהירות ומתוך ידיעה פנימית של מה טוב ומה נכון.

הוא אהב את ארץ ישראל ואת התורה. את שתי אהבותיו הנוספות – עבודת האדמה והתיישבות בכל שטחי ארץ ישראל – שילב באמצעות נטיעת כרם של עצי זית באדמת השומרון.

ביום 10.11.2023 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת "גולני" בגדוד 13. הוא התעקש להיות לוחם קרבי למרות פציעה ברגלו שבגללה נדחה גיוסו, ובהמשך פציעה נוספת תוך כדי ההכשרה. "הוא נלחם להישאר", סיפר דניאל אחיו.

חברו לשירות הצבאי סיפר שהיה "המצחיק של החבר'ה", איש שלא ידע מהי עצלנות אלא תמיד עמל וחשב על טובת האחר.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

היה חשוב לאורי לקחת חלק במלחמה. הרצון הזה בער בו עד כדי כך שלא נענה להצעת מפקדיו לעבור קורס מ"כים.

אחרי שהמלחמה בדרום התפשטה לצפון והחל ירי יומיומי של החיזבאללה מלבנון ליישובים בישראל, אורי ויחידתו שירתו בהגנה על גבולה הצפוני של מדינת ישראל.

לפני כניסתו הראשונה ללבנון שוחח עם בני משפחתו והבהיר להם שהוא עומד להילחם מתוך אמונה שלמה שזה הדבר הנחוץ והנכון לעשות.

גם תוך כדי הלחימה הוא עסק בעבודה מתמדת על מידותיו. ביומנים שכתב במהלך הפעילות הציב לעצמו מטרות וחיפש דרכים להשתפר ולהיות אדם טוב יותר.

בחופשותיו מהצבא, היה מחליף את מדיו בבגדים פשוטים ונוסע לעבד את מטע הזיתים שטיפח והתגאה בו. לפני כניסתו האחרונה ללבנון הספיק להגיע לכרם ולגדר אותו.

בחמישה-עשר בנובמבר 2024, במהלך פעילות בדרום לבנון, כוח צה"ל נכנס למבנה כדי לטהר אותו. מחבל שהסתתר בו פתח באש לעבר הלוחמים ופגע באורי, שהיה הראשון בכוח. אורי נהרג במקום ובמותו הציל את חבריו.

רב-טוראי אורי ניסנוביץ נפל בקרב ביום י"ד בחשוון תשפ"ה (15.11.2024). בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

ספד לו אביו: "אורי לא היה צריך כלום ולא רצה שנקנה לו כלום חוץ מציציות מהודרות. הכרחנו אותו לקנות בגדים ונעליים. נדהמתי בהערצה לאישיותו שמתפתחת... אורי דיבר על הכבוד להגן על בני ישראל מפני אויבינו. לא עניין אותו דבר מלבד החשיבות של מה שהוא עושה בצבא. לפני הכניסה ללבנון הוא אמר 'אבא, תקשיב, אני מאושר במה שבחרתי ואני לא מצטער על מה שיקרה'... עם קבלת ההודעה חשבתי שזה נורא, ושעם ישראל הפסיד את אורי".

אחותו ספדה לו: "אורוש, אח קטן ואהוב שלנו... תמיד השווצתי בך, עם העיניים הכחולות והגדולות... אתה ההוכחה שאפשר גם צבא וגם תורה בלי פשרות. ידעת מה נכון והידיעה הזאת אפשרה לך לא לשפוט את מי שחושב אחרת... תשלח לנו כוח. תנוח על משכבך בשלום אח אהוב שלנו".

כחודש לאחר נפילתו צוין יום הולדתו העשרים ושתיים של אורי. משפחתו החליטה לציינו בדרך של עשיית טוב וביקשה מהציבור לקיים חסדים לעילוי נשמתו.

אורי מונצח באתר הזיכרון של חטיבת "גולני" בצפון, ובאתר האינטרנט "ממוריז+".

לזכרו הוקם "מצפה אורי" ביישוב הקהילתי אדורה בהר חברון.