קורות חיים
יצחק נולד בירושלים, למד בבי"ס "מעלה" והמשיך בישיבת ראשית חוכמה ואח"כ כשנה בישיבת מרכז הרב. ממרכז הרב הגיע למושב קשת שברמת הגולן. בקשת התחתן ולאחר נישואיו עשה את שירותו הצבאי (שרות מלא - 3 שנים) לאחר כשש שנים עברה המשפחה לגור בעופרה ומשם לאחר 4 שנים עברו לירושלים. במושב קשת עבד בענפים שונים: חצרן, מטע, לולן, צרכניה, כשבכל מקום השתדל לעשות עבודתו על הצד הטוב ביותר. היה לו עקרון לא לדחות דבר שאפשר לעשותו היום. הוא אמר למה להעמיס על עצמי בקשה לכמה ימים אם אני יכול לעשות זאת עכשיו. כנראה זו הסיבה שמצא זמן לעשות גם דברים שלא היו מתפקידו. לא היה אצלו מושג אין זמן, כמובן החברה נהנתה מגישה זו. בעופרה עבד כשכיר אך בעקבות החלטתו ללמוד ולגשת לבחינות הבגרות עברה המשפחה לירושלים (במסגרת לימודיו בישיבות לא ניגש לבחינות הבגרות). סיים את מבחני הבגרות האקסטרניים בהצלחה. עבד זמן קצר בדואר וגם משם מצאנו לאחר מותו במגירתו מכתב מהדואר המגלה את תכונתו לעשות כל מה שצריך ואפשר בלי חשבונות של כדאיות. בזמן עבודתו בדואר התחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה פסיכולוגיה ועוד מקצועות סוציולוגים. עזב את עבדותו בדואר והשתלב בעבודה באלוין - מפעל שיקום גם שם העריכו מאוד את עבודתו. יחד עם עבודתו בשכר השתלב 3 פעמים בשבוע אחה"צ בהתנדבות במועדון "אנוש", מועדון שיקומי שפעל רק 3 פעמים בשבוע. שם סיפרו שהגיע למקום גם כשלא היה פתוח, כדי לטפל בגינה בחוץ או לצבוע את הקירות מבפנים.
באלוין ספרו שרצו לקדמו בעבודה והוא דחה זאת כי זה היה אמור להיות על חשבון התנדבותו באנוש ולא רצה לפגוע בהתנדבות זו. תמיד שמח לצאת למילואים כי אהב את ארץ ישראל ואת העם ובחפץ לב היה מוכן לתרום חלקו במסגרת זו. במילואים האחרונים שלו נהרג מפליטת כדור. לימודיו, עבודתו הברוכה והקשר עם ילדיו נקטעו... אין מילים לבטא את ההלם שקיבלנו כשהגיעה אלינו הבשורה הנוראית הזאת. השאיר 2 בנות - תמר ובתיה ובן - שמואל.
ת.נ.צ.ב.ה.