אברהם אלברט ענתבי ז"ל

קורות חיים

בן הרב אליהו-יוסף. נולד בשנת תרכ"ט (1869) בדמשק, בירת סוריה, למשפחה ספרדית מכובדת ומיוחסת.

בילדותו קיבל חינוך דתי חרדי בבית רב העיר, המשיך ולמד בבית-הספר "אליאנס", ובגיל 11 נשלח לפריס להשתלם בלימודים ובמדעים. מילדותו ניכר בכשרונותיו ובשכלו החריף. הוא סיים בהצטיינות רבה את לימודיו בבית-הספר הטכני הגבוה בפריס, ובשנת תרנ"ו נשלח על-ידי חברת "כל ישראל חברים" שבפריס לירושלים לנהל את בית-הספר למלאכה מיסודה של החברה.

אברהם שלט בשפות עברית, צרפתית, ערבית וטורקית, ידע היטב את חיי אנשי המזרח, והיה בקי במנהגיהם. הוא היה בעל מרץ יוצא מן הכלל ולא מצא את סיפוקו בהנהלת בית-הספר בלבד. נפשו שאפה לעבודה לאומית גדולה ורחבה, ועד מהרה התמסר בכל לבו ונפשו לעבודה ציבורית רבת-ערך ורבת-אחריות. במרצו ובשכלו הצליח למשוך אליו את הלבבות לתועלת היישוב היהודי בארץ-ישראל.

תוך זמן קצר קשר קשרי ידידות עם הפקידות הממשלתית הבכירה בירושלים, ושמו הלך לפניו כאדם ישר ויהודי לאומי מסור. במקרים רבים היו פונים אליו פקידי מושבות הברון, שברובם, לא ידעו את השפות הנחוצות, ולא היה להם כל מושג בתנאי החיים במדינה. אברהם רכש את לבות פקידי הממשלה הבכירים ואת לבות האפנדים העשירים והמיוחסים לכבוד ולהערצה, והם כינו אותו "ראס אל-יהוד", ראש היהודים. הוא היה מקובל על כל שכבות הציבור היהודי, היה בורר ומפשר בסכסוכים שונים, ואף היה הבורר והפוסק בסכסוך שפרץ בין רבני ירושלים.

עד מהרה הפך חדרו של מנהל בית-הספר למלאכה בירושלים למשרד מרכזי של היישוב, ובו אפשר היה לראות לעתים קרובות אנשים מכל שכבות החברה שבאו לשאול בעצתו: אפנדים עשירים, אנשי-שם מיוחסים ואנשים מדלת העם. מי בעניינים העומדים ברומו של עולם, ומי בבקשת עזרה לשבור את רעבונו וכדומה.

בתקופה זו התגלה אברהם בכל שיעור קומתו: לא כעסקן ציבורי סתם - אלא כאיש בעל מרץ, העובד ומשרת את הכלל בלי הרף, כיהודי בעל שכל חריף, החרד על כבוד ישראל ונותן נפשו עליו.

אברהם שימש גם כבא-כוחה של יק"א והיה נציגן הבלתי-רשמי של המושבות כלפי הממשל הטורקי. בשעה שהממשלה הטורקית התחילה להתנגד לעליית יהודים מרוסיה ואסרה עליהם להיאחז בארץ על-ידי רכישת קרקעות, התארגן חבר פעילים שראה בדאגה את המפנה, ובהם היה גם אברהם. אנשים אלה ניהלו מלחמה נואשת על גאולת כל שעל אדמה. אברהם הצליח להרחיב את שטחן של מושבות ביהודה, בשרון ובגליל, וכן רכש בתים בכפר השילוח שליד ירושלים להתיישבות עולי תימן. באותו זמן נתגלה כוחו של אברהם, שהתקרב אל המצביא הטורקי ג'מאל פחה שנודע בעריצותו. ג'מאל פחה היה נוקט כלפי עסקנים לאומיים של כל המיעוטים באמצעים חמורים, כמו גירוש או תלייה, אך הוא נרתע בפני חוכמתו של אברהם. שלוש שנים עמד אברהם בקשרים עם הממשל הטורקי, פעל רבות למען היישוב, וגזרות רבות ריכך וביטל. פעולה גדולה במיוחד פעל לטובת ראשון לציון.

הוא גאל שטחים נרחבים וחשובים מסביבה, בעזרתו נסלל הכביש יפו - ראשון לציון על-ידי הממשלה בימי מלחמת העולם, ובהשפעתו ניתנו למושבה חולות שפת הים כמתנה מהמושל.

אולם, באמצע ימי המלחמה נשלחו אברהם ובני-משפחתו לגלות לדמשק במצוות המושל ג'מאל פחה בשל פעילותו הרבה למען היישוב. בשנת 1918 הלך לפי בקשת מנהיגים יהודים מארץ-ישראל לקושטא, כדי לטפל בפליטי ארץ-ישראל. הוא לא הצליח בשליחותו זו, וכעונש על התערבותו למען בני עמו נשלח לאחת החזיתות באסיה הקטנה. כעבור חודשים מספר הוחזר לקושטא, חולה במחלה מידבקת. כעבור זמן-מה חלה במחלת טיפוס הבהרות, וביום ב' באדר ב' תרע"ט (4.3.1919) נפטר ממחלתו והובא לקבורות בקושטא.

הניח אישה, שני בנים ושתי בנות.

"ועדי המושבות" רשמו את אברהם ענתבי ב"ספר הזהב" של הקרן הקיימת לישראל למזכרת בשל פעולותיו לטובת היישוב בכלל והמושבות בפרס, ושלחו למשפחתו מכתב תנחומים בחתימת מרכז הוועד הפועל של ההתאחדות. תולדות חייו ומעשיו רשומים באנציקלופדיה יודאיקה, באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו ובספרים משפחת האדמה, עם תל-אביב כגולה ויהודי המזרח בארץ-ישראל.