מזל מזול לוי ז"ל

קורות חיים

מזל (מזול) לוי נולדה בירושלים בשנת תש"ג (1943) למשפחה מרובת ילדים. הוריה חנה ופנחס לא חסכו כל מאמץ על מנת להעניק לבנים ולבנות ילדות מאושרת.

חברותיה תיארו אותה כ"נערה תמירה ומלאת חיים, ששובבות של בן נסוכה בה, נערה שהצליחה לבדה להשתלט על פרד משתולל באומץ נדיר". הספורט קסם לה, והיא הצטיינה בענפים שונים. כבר בבית הספר היסודי הצטיינה בלימודיה ונודעה בתפיסתה המהירה, ובחברה בלטה ביופיה, בגובהה, בפקחותה ובעליזותה.

אהבתה לטבע ולכל דבר הקשור באדמה הביאה אותה לבית הספר התיכון החקלאי בעין-כרם.

מזל אהבה לטייל ברחבי הארץ - הכולמשך אותה. יחסה לטבע, לאדמה ולארץ בא לידי ביטוי בחיבור שכתבה על השיר "אל הציפור" של ביאליק, שלמדה בבית הספר. כך כתבה: "המשורר מרגיש שהוא תלוש ורחוק מן הטבע ומן האדמה, שהיא מקור החיים. הוא יודע כי דבר אלוהים נמצא בטבע, לכן הוא יוצא לתאר את השדה... סבל היהודים בגולה הוא רוחני ופיזי כאחד. היהודים חיים חיי כלב ומתפרנסים מן הפירורים הנופלים משולחנות העמים האחרים. אפילו את האוויר הם נושמים בגניבה. היהודי בגולה מכלה את כוחו לריק, כאילו זרע אל קוצים... רק בארצו יש לעם תקווה ותקומה...".

היו למזל שאיפות ותוכניות - להיות קצינה, לעלות להתיישבות ולעסוק בעבודת האדמה.

כל זה נקטע בבוקר י"ח בתשרי תש"ך (20.10.1959), כאשר בדרך חזרה מטיול סוכות של בית הספר באילת עצרו התלמידים לחנייה ליד עין-נטפים, מעט מצפון-מערב לאילת. כמה בנות חיפשו מקום לעשות את הצרכים, ושלוש בנות - מזל קפילוטו, מזל לוי ואסתר אבידן - התרחקו לשדה הפתוח. בעוד שתיים נכנסות לעומק השדה נשארה מזל לוי לשמור מפני צופים.

במקום לא היה שלט אזהרה המזהיר מפני מוקשים, אך זה היה שדה מוקשים ואחת משתי הנערות עלתה על מוקש. בפיצוץ נהרגו שתי הנערות בשדה, ומזל לוי נפצעה קשה מחדירת רסיסים לבטנה. היא מתה מפצעיה בדרך לבית חולים.

בת 17 היתה במותה. הותירה הורים ואחים. הובאה למנוחות בבית העלמין בגבעת שאול, ירושלים.

בית הספר בעין-כרם, בו למדו כל שלוש הנערות, הוציא חוברת לזכרן.