קורות חיים
לאה, בת חיה דבורה ושמואל חיים, נולדה בירושלים בז' בסיון תש"ו (06.06.1946). היא היתה אחות לחנה, שרה, שניאור ודוד. ילדה שחרחורת וחייכנית שרוב שתי שנות חייה הקצרים עברו עליה ברחוב זוננפלד בשכונת בית ישראל בירושלים, רק במלחמת העצמאות עברה המשפחה למקום יותר מוגן בישיבת "חיי עולם" בעיר.
בבוקר 19.05.1948, חמישה ימים אחרי הקמת המדינה, החל הקרב המכריע על גורלה של ירושלים, שנמשך בשלב הראשון 24 יממות ברציפות והופסק בהכרזת ההפוגה הראשונה ביום 11.06.1948. במהלך תקופה זו הירבו הערבים להפגיז את השכונות היהודיות של ירושלים ללא הבחנה. בקרבות אלו נהרגו בתוך העיר קרוב ל- 400 יהודים, למעלה ממחציתם אזרחים שרובם נפגעו בהפגזות.
ביום השבעה עשר למערכה, כ"ו באייר תש"ח (04.06.1948), נהרגו בהפגזות העזות בירושלים 11 יהודים. בני משפחת יום-טוב ישבו במקלט כל אותו יום, בשעות אחר הצהריים נפל פגז בחצר ומהרסיסים שחדרו למקלט נפצעו קשה לאה ואחיה דוד. דוד פונה לבית החולים "ביקור חולים" ומת שם כעבור יום, אחותו לאה מתה בבית חולים "הדסה" כעבור כשבועיים, ביום ששי י"א בסיון תש"ח (18.06.1948).
לאה היתה בת שנתיים במותה, הותירה הורים, אחיות ואח. אחיה דוד מת שבועיים לפניה. הובאה לקבורה בבית העלמין בסנהדריה בזמן ההפוגה במלחמה.